הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

כדי שההורים יצביעו עבורם. כילד לא היה לי אכפת. נהניתי מהאוכל".

חריג בסיירת מטכ"ל המשפחה עזבה את המעברה 1957 בשנת מ"ר בשיכון מפוני 45 לטובת דירה בת המעברות, עמידר ג' בקריית אתא. "ממעברה של טורקים עברנו ליישוב של עיראקים. השיכון היה מלא בוץ, כי הוא לא היה מרוצף, אבל הרגשתי שהגענו לנחלה. אחרי שנה גם היה לנו פעם ראשונה חשמל בבית, ויכולתי ללמוד לאור מנורה ולא לאור עששית נפט. גרנו חמש נפשות בחדר וחצי. שלושה ילדים, שכיום לכל אחד מהם יש שני תארים. סוף סוף לא טיפטפו מים מלמעלה. היה שם פרימוס שחימם מים למקלחת, ומטבחון ושירותים. בבית הספר לא הבנתי בהתחלה מה הם מדברים. השפה נשמעה כאילו זה עברית". במהלך התיכון אשר שם לו כמטרה להתגייס לצנחנים. לשם כך מדי בוקר הוא הקיץ בחמש וחצי ורץ שלושה ק"מ לפני הלימודים. ואכן, המשאלה שלו התממשה, ויותר מכך – הוא שירת כלוחם בסיירת מטכ"ל. "זו הייתה תחושה נהדרת, מימוש חלום", הוא אומר. "קיבלתי נעליים אדומות כמו של החיילים שראיתי בחיפה, וחשבתי שהם גיבורים". הרגשת חריג בסיירת? "כן, אבל לא בגלל שגדלתי במעברה. כולם שם היו קיבוצניקים, והייתי העירוני היחיד. לא הבנתי על מה הם מדברים. רק אחרי שנים התברר לי שמפקד הצוות שלי בסיירת היה גם ממעברה". אחרי הצבא אשר למד בטכניון לתואר ראשון. הוא מימן את עצמו באמצעות עבודות שונות, ביניהם כמורה פרטי, מתרגם ומודד. "במהלך הלימודים בטכניון הייתי רעב. הכסף הספיק לי רק בשביל ארוחה אחת חמה ביום. אני יודע מה זה תחושת רעב. זה נורא, אבל אפשר להתגבר על זה. זה לא הפריע לי להיות אלוף הטכניון בריצה. זו עקשנות שלמדתי במעברה". איך החיים במעברות השפיעו על מהלך החיים שלך? "למדתי במעברה על עקשנות, ושגם אם אין כסף, עושים את מה שצריך. המחסור הוא לא תירוץ לשום דבר. למרות המחסור, אפשר לחיות חיים נפלאים ולקיים משאלות ולהגשים מטרות. למדתי

גם את הערך של חברות, כי במעברות היינו יותר עם החברים מאשר עם ההורים. למדתי להיות אמיץ. הבנתי שכאשר שנתקלים בקשיים בחיים, אפשר להתמודד איתם". להנציח את האתוס הרעיון להקמת מוזיאון, אשר יתעד את החיים במעברות, עלה במוחו בארבע לפנות בוקר לפני כשלושה חודשים. "המעברות, שנבנו על ידי המדינה כדי לאפשר את קליטת גלי העלייה, הפכו עם השנים לשם נרדף לנחשלות, עוני, הזנחה וקשיי קליטה ופרנסה, משהו להתבייש בו. אבל אנשים לא יודעים הרבה על החיים שם. הגעתי למסקנה שצריך לחבר את עם ישראל לאתוס הזה", אומר אשר. "החלטתי לפעול למען מורשת המעברות ואנשיהן – ובמיוחד של דור ההורים שלנו שרובם כבר אינם – כדי שהדורות הבאים ילמדו ויחושו בצורה מעשית את התקופה החשובה ההיא. נושא הקליטה אקטואלי כיום גם ברחבי העולם, עם התגברות גלי ההגירה והפליטים". אשר, שהוא טיפוס יוזם ואנרגטי, החל לעבור כבר על תוכנית פעולה יחד עם צוות היגוי אשר הקים ומורכב מחבריו, אנשי עסקים כמוהו. הדרך להקמה כוללת, לדבריו, כמה פרויקטים, שהראשון בהם הוא תיעוד ועדויות של האנשים שחיו במעברות.

41

2020 תמוז-כסלו תש"פ-תשפ"א, יולי-דצמ' :12 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו