כחול | מגזין השייט והספורט הימי

בניגוד לתיירות הרגילה, יאכטות זרות המגיעות נשארות לשבועות או חודשים. הם משאירות סכומי כסף גדולים למזון, דלק, חלפים, תחזוקה וסיורים בארץ, זאת נוסף לדמי העגינה. התיירות הימית החלה להגיע לישראל כבר בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת עם פתיחת המרינה של תל אביב

של בוגרים להצטרף לפעילות זו. מחסור במרינות מונע מהציבור לעסוק בספורט הימי. בניגוד לטענות הירוקים המשמיעים טיעונים פופוליסטים חסרי ביסוס על "מתן חוף למיליונרים בעלי יאכטות", הרוב המוחלט של בעלי כלי השיט בישראל הם אנשי מעמד הביניים. הבעלות על רוב כלי השיט מתחלקת 100 בין מספר משפחות. יש בישראל למעלה מ אלף בעלי רישיונות משיט, בצירוף משפחותיהם מדובר בציבור של מאות אלפים. רוצים פיתוח תיירותי? נחזור לתיירות בה פתחנו, אין ויכוח כי פיתוח התיירות חיוני לישראל. כבר בסוף שנות השישים הבין משרד התיירות כי עתיד הענף נמצא בתיירות הנופש (שליש מהתיירות

בנתניה לדוגמא אמורה להיבנות לאורך חוף של ק"מ של חופי העיר. היא 13.5 ק"מ מתוך 0.7 תאפשר לעשרות אלפי ילדים ומבוגרים לעסוק בשיט במשך כל השנה, זאת לעומת עונת הרחצה הקצרה שבה חוף רחצה משרת כמה אלפים. יש לזכור כי המרינות פעילות במהלך כל השנה, לתושבי נתניה יהיה יותר ים ולא פחות ים. ארגוני הספורט והחינוך הימי בישראל, פועלים ברובם באמצעות המרכזים הימיים הנמצאים במרינות המאפשרות שיט בטוח גם לילדים ולשייטים חדשים. ארגונים אלו מתוקצבים הן על ידי משרד החינוך והרשויות המקומיות והן על ידי ארגוני הספורט. כיום הם מחנכים ומכשירים אלף בני נוער מכל המגזרים בארץ. קצב 27 כ־ אחוזים לשנה. קיים 9-5 הגידול שלהם הוא בין ביקוש מצד עשרות אלפי בני נוער בצד ביקוש

2021 אוקטובר /// כחול 38