כחול | מגזין השייט והספורט הימי

צילום מספר החופאות של אזור ההפלגה

העונה הנכונה כבר בתדריך, אד הסקיפר נתן לנו סקירה על אזור השיט בהיבט הזואולוגי. השונית הגדולה, הגוועת למרבה הצער, עדיין משופעת במגוון אורגניזמים מטורף, עם מגוון סוגי ארס יעילים בטירוף. זה נשמע יותר כמו סרט אימה. ככל שהוא פירט, הרגשתי איך השערות בעורפי מסתמרות, התנחמתי בעובדה שכעת עונת האביב - אד אישר את מה שקראתי בכל האתרים, זו התקופה הבטוחה לשחייה ושנירקול. הוא פירט ביובש טיפוסי מספר מינים נפוצים - מדוזות קובייתיות וחלזונות ים, שניתן לראות בעיניים. אך ציין שיש מינים קטנים כל־כך שעקיצתם בקושי מורגשת. למשל, מדוזה קובייתית זעירה המכונה "יוריקאנג'י", שסימן ההיכר שלה, הוא צריבה עגולה עם פס לבן לרוחבה, כמו תמרור אין כניסה. זו לא העונה שלה, אבל אם נתקלנו - זו סיבה מעולה לקריאת , ולפינוי במטוס לעיר טאונסוויל 16 חירום בערוץ המרוחקת, כי הקטנה הזו הורגת מהר. עוברים לתדר אלפא נכון לעכשיו, בערב השני של ההפלגה, אנחנו קשורים למצוף במפרץ "שודדי הקאריביים" במזרח האי וויטסאנדיי, מרחק מיילים רבים מתרחישי האימה של אד. מה שמדהים ביציאה

תמיד ידעתי, אני חולה כרונית. זה גנטי. זו מחלה שלא הורגת, חשוכת־מרפא, הסימפטומים שלה מחמירים על היבשה, ומסתבר שהיא לא מדלגת דור. מודה, אני חולת ים. פה אני אספר מנקודת המבט שלי כחולת־ים אנושה, ימאית לא־מאוד מנוסה (אבל ממש מתבגרים - ירדן, 3 מלידה), אמא אובדת עצות ל־ מאיה ואיתן, ונשואה לעמי - שממש, אבל ממש מעדיף קרקע מוצקה - בהסתכלות משועשעת וכנה על החוויות שלי במקום הזה, שבו אני הכי מרגישה בבית. זה לא יומן מסע בהמשכים, אלה הסיפורים שלי. אולי תמצאו בהם תובנות כלשהן, טיפים לחיים... ואולי תרוויחו מתכון לקוקטייל ממש מגניב, או המלצה לטברנה שווה. או שפשוט תהנו לקרוא. הפלגה באוסטרליה (לחץ כאן לכתבה) #2 למי שפיספס את חולת ים פיט עם דודי 45 יצאנו להפלגה על קטמראן 6 מבוגרים ו־ 4 וצביה ושלושת ילדיהם, סה"כ מתבגרים, באיי וויטסאנדייז. באזור השיט, איים לא מיושבים בצפון־מזרח 74 שמורה של אוסטרליה, בשונית הגדולה, כמעט שאין תחנות להצטיידות, תדלוק ומים. למרינה היחידה על האי המילטון לא תכננו להכנס, ועגינות הלילה הן על עוגן או מצוף מחובר ל"עוגן מת".

21 כחול /// 2020 אוקטובר