גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

134 גיליון

רבים טוענים, ושמול מסכים איתם בלהט, שהלביא הניח את היסודות לעליונות הטכנולוגית של ישראל: “לא מדובר בתעשייה האווירית גרידא”, הוא מדגיש. הידע שנצבר בלביא לא הלך לאיבוד. מערכות בקרת הטיסה של המטוסים הלא מאוישים (כטב”מים) של ישראל מבוססות באופן מוחלט על הטכנולוגיה שפותחה עבור הלביא. יתרה מכך, מכ”ם ההתראה המתקדם (מפני טילים) של הלביא הפך לאב הקדמון של מכ”ם ה”אורן ירוק” – העיניים של מערכת ה”חץ”, ובהמשך תרם גם לפיתוחים הקשורים ל”כיפת ברזל”. “הלביא, כפרויקט מרכזי, הניח את היסודות... בתחומי טכנולוגיה רבים”, אומר שמול בגאווה. הלקח החשוב ביותר שנלמד בפרויקט, לדבריו, הוא: “המעז מצליח! הצלחנו לפתח מטוס מופלא, כי האמנו בכוחנו והעזנו”. נחיתה ארוכה מנחם שמול לא הפסיק לטוס עם ביטול הלביא. הוא המשיך לשרת כטייס ניסוי ראשי, ניהל את חטיבת כלי טיס צבאיים בחברה, והמשיך לטוס באופן פעיל כטייס (!), תוך שמירה על 68 ניסוי עד גיל .73 כשירות עד גיל

שנות עבודה 55 בסך הכל, הוא השלים בתעשייה האווירית, עד לפרישתו הסופית .2025 ביוני , מביתו שבנתניה, כשהוא 80 כיום, בגיל מוקף במשפחתו ובנכדיו, הוא מתפנה לתחביבים כמו רכבי אספנות וגינון, אך הלב נשאר בהנגרים של נתב”ג: “לא היה לי אפילו יום אחד משעמם בחברה בכל שנות עבודתי”, הוא מסכם בגעגוע. 55

לדור הצעיר של המהנדסים והטייסים שנכנסים היום בשערי המפעל, יש לו מסר ברור: “תקפידו ללמוד מניסיון העבר, תפתחו חזון... ותהיו מסוגלים לעשות את מה שאנחנו הוותיקים עשינו בהצלחה, רק טוב יותר!”. ולגמלאים, חבריו לדרך: “שימרו על ראש זקוף... מעשיכם הביאו ומביאים הרבה ביטחון למדינת ישראל”. מנחם שמול הוא אולי גמלאי היום, אבל המורשת שלו ממשיכה לחצות את מהירות הקול, מגנה על שמי המדינה, ומזכירה לכולנו שגם כשהכנפיים מקוצצות – הרוח ממשיכה להמריא.

24