גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

133 גיליון

כוח האדם. מכונות ממוחשבות החליפו את העבודה הידנית, והייצור הפך להיות כמעט “ללא מגע יד אדם”. מספר איש, אך 65 לכ- 130 העובדים ירד מ התפוקה עלתה באופן משמעותי. “חלק מהמפעילים עלו ברמה והשתלמו במקביל למחלקת ההנדסה, והרמה הטכנולוגית עלתה בזמן שכמות האנשים ירדה”, הוא מציין. על אף סיווגו כמפעל ביטחוני, “תעשיות גולן” לא הייתה נדבך חיוני בתעשייה הביטחונית באופן עצמאי. “היינו חלק כמכלול שלא עומד בפני עצמו”, אומר נתיבי, ומוסיף שהמפעל ייצר רכיבים עבור פרויקטים כמו טיל החץ, מזל”טים וחלקים לכנפי מטוס למטוסי .F-15 הוא מהווה דוגמה ומופת למנהיגות פורצת דרך, שהובילה מפעל קטן

קיבל את המפעל, הוא היה במצב כלכלי קשה, והתעשייה האווירית החליפה מנהלים בתדירות גבוהה, ללא הצלחה. נתיבי, שהתחיל את דרכו במפעל כמנהל אדמיניסטרטיבי, הפך ליד ימינם של מנהלים שונים, ולבסוף לממלא מקום בעצמו. הוא ידע שהגיע הזמן לשינוי. “עשיתי דברים שלא עושים בתעשייה האווירית”, הוא מודה. כדי להגביר את התפוקה ולהציל את המפעל, הוא האריך את יום העבודה בשעה נוספת, ללא תוספת תשלום. הוא חיפש מקורות הכנסה נוספים, ומכר שעות עבודה של עובדים למפעל אחר בחברה. הוא גם שינה את האקלים הארגוני באופן מהותי. כחלק מההערכה לעובדים ששהו כל השבוע מחוץ לביתם, אודי דאג שמשפחותיהם יקבלו זרי פרחים בכל יום שישי, ובכל חודש בחר עובד מצטיין שזכה לחופשה ורכב מהמפעל. הצעדים הבלתי שגרתיים הללו הובילו לשינוי דרמטי. תוך חצי שנה, המפעל חזר להיות רווחי, וההצלחה נמשכה. תחת הנהגתו, המפעל עבר מהפכה טכנולוגית שהפחיתה משמעותית את

סופג את הכוח העודף, והוא שוקע סנטימטרים, מה שמאפשר לו 2-5 בכ לנטרל את האנרגיה שעלולה לפגוע באדם. התהליך כולו מתרחש בעשיריות שנייה, ומאפשר ליושב לשרוד את ההתרסקות. תהליך הפיתוח עצמו היה מחזורי ניסויים, עם 5-10 מורכב ודרש עשרות מושבים שונים, כדי להבטיח את יעילותו ועמידותו בדרישות המחמירות ביותר. למרות התחרות העזה, בעיקר מול חברת “מרטין בייקר” הבריטית, ממציאת מושב המפלט, “תעשיות גולן” הצליחה לנצח במכרזים ולהפוך למובילה בתחום. אודי נזכר במקרה מתערוכה בחו”ל, שבה נכדו של ״סר בייקר״ פנה אליו בהצעה לשיתוף פעולה. ההצעה לא יצאה לבסוף לפועל, אך עצם הפנייה הייתה הוכחה חותכת לכך שהמפעל הקטן מרמת הגולן הגיע לליגה של הגדולים. שיקום, חדשנות, וניהול פורץ דרך אחד ההישגים המרשימים של אודי אינו קשור רק לפריצה הטכנולוגית, אלא גם לשיקום המפעל מן היסוד. כשהוא

מהפריפריה לטופ העולמי, תוך שהיא מציבה את ערך חיי האדם בראש סדר העדיפויות.

אדם, מפעל, וחזון עם רקע של מנהל ייצור בתל 1975 , הגיע ל”תעשיות גולן” בשנת 79 אודי נתיבי, כיום בן אביב. הוא התגלגל למפעל במקרה, בדרכו חזרה מביקור בקיבוץ מבוא חמה, וקיבל הצעה לנהל את תכנון הייצור. הוא ורעייתו, שהייתה בחודש השמיני להריונה, קיבלו החלטה אמיצה לעבור להתיישבות. המסע הניהולי שלו ב”תעשיות גולן” לא היה פשוט. הוא חזר ומונה למנהל המפעל מספר פעמים, בעיקר כדי לחלץ אותו ממשברים. בכל פעם שהוצב מנהל חדש מטעם התעשייה האווירית, המפעל חווה ירידה. כאשר אודי ביקש להתפטר וחיפש עבודה אחרת, התעשייה האווירית לא ויתרה עליו. הם הציעו לו ללמוד לתואר בכלכלה על חשבונם, ולאחר מכן לשמש כראש מינהל השיווק במפעל אחר. בפעם האחרונה, כשהמפעל היה שוב במצב קשה, הוא קיבל הצעה שלא יכול היה לסרב לה: לחזור ולשקם את המפעל. הוא הסכים, וניהל את “תעשיות גולן” במשך שש שנים, במהלכן הוביל את ההצלחה ההיסטורית של המפעל. לבסוף, לאחר שהרגיש שהשלים את משימתו, פרש מתפקידו והמשיך במסעו המקצועי כנציג התעשייה האווירית בארצות הברית, ואף כנשיא חברת תעופה אזרחית. סיפורו של נתיבי הוא סיפור על דבקות במטרה, נחישות ואמונה בעובדים.

24