גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

132 גיליון

המנכ”ל שהעז, הציל והמריא אודי נתיבי: שי שגב

בפינה נידחת של רמת הגולן, שם נשקפת הכנרת ממעוף ציפור, התרחש אחד מסיפורי ההישרדות המפתיעים ביותר של התעשייה הישראלית. זהו סיפור על מפעל כושל שהפך לחברה מובילת עולם בתחומה, על מנהיג שסירב לוותר ועל כיסאות שהצילו חיים.

1975 ואלקטרוניקה בסיסית, ועד שנת עובדים, מחציתם מהיישוב 130 גדל לכ בני יהודה והשאר מטבריה. לאחר חמש שנים, המודל העסקי המקורי של המפעל קרס. על פי ההסכם עם הסוכנות, המתיישבים הראשוניים היו אמורים להפוך לבעלי המפעל, אך בתום התקופה נותר רק עובד מקורי אחד. במצב זה, התעשייה האווירית, שהייתה כבר ספקית העבודה העיקרית של המפעל, החליטה לקחת אותו תחת חסותה. חברת “תעשיות גולן בע”מ” פורקה, והמפעל הפך לחברת בת של התעשייה האווירית. אודי מציין שהמעבר לא היה בחירה של המפעל, אך הוא היה הכרחי: “בפריפריה תמיד היה פחות מאשר במרכז”, הוא מסביר, “והיה קשה מאוד לקיים מפעל שמתחרה באופן עצמאי. היתרון היה בכך שנטמענו בתעשייה האווירית, שהייתה ספקית העבודה העיקרית. זה נתן ביטחון תעסוקתי, ואם לא היינו נטמעים, הקיום לא היה נמשך הרבה שנים”. המהפך: פריצה לשוק העולמי עם הזמן, הבינו ב”תעשיות גולן” שקבלנות משנה פשוטה לא תוביל לצמיחה משמעותית. כדי להצליח, הם היו חייבים לייצר מוצר מוגמר משלהם. הם החלו בייצור מושבים למטוסי “ג’ט קומנדר”, ולאחר מכן גם מושבים למטוסי מנהלים. אולם אודי הרגיש שזה לא מספיק: “לא הצלחנו לפרוץ, כי לא היה לנו משהו ייחודי או פורץ דרך”, הוא מודה. כמנהל השיווק, נתיבי החליט לקחת את גורל המפעל בידיו. הוא שלח למעלה

ממושבים לחיילים: סיפורו של אודי נתיבי והמפעל ששינה את פניו הוא לא שימש כמדען טילים או טייס קרב, אך אודי נתיבי - מנכ”ל “תעשיות גולן” בדימוס, הוא אחד מאותם אנשים שעיצבו את התעשייה הישראלית. בסיפור חייו, שזורות התיישבות, ביטחון ותעוזה עסקית שהובילה מפעל קטן מהפריפריה למרכז הבמה העולמית. זהו סיפור על איך פריצת דרך טכנולוגית, שנולדה מהחלטה נועזת וחסרת תקדים, הצילה מפעל מפשיטת רגל והפכה אותו למוביל עולמי בתחום ייצור כיסאות למטוסים. מהגולן לתעשייה האווירית: סיפורו של מפעל שהוקם מתוך חזון חברתי שורשיה של “תעשיות גולן” נטועים עמוק בחזון התיישבותי. המפעל הוקם בשנת , על ידי ההסתדרות הציונית 1972 העולמית, כחלק מהמאמץ ליישב את רמת הגולן. בניגוד לתפיסה הרווחת, המפעל לא הוקם על ידי התעשייה האווירית, אלא על ידי “הסוכנות”, הגוף המיישב באזור. המטרה העיקרית הייתה להעניק מקורות פרנסה לתושבים החדשים שיגיעו לבני יהודה, יישוב כפרי קטן שנועד לשמש

אודי נתיבי

בית לבעלי תפקידים בתחום החקלאות. כדי להפוך את היישוב לאטרקטיבי יותר ולמשוך אליו קהילה, הוחלט להקים מפעל שיציע תעסוקה, וזכות המגורים ביישוב הובטחה למתיישבים עצמם. בשנותיו הראשונות, המפעל התקשה לשרוד. לא היו לו מספיק הזמנות עצמאיות, והוא התקיים בזכות עבודות בקבלנות משנה. עוזרו של שמעון פרס, ששימש אז שר הביטחון, סייע בחיבור המפעל למב”ת (מפעל ב׳) של התעשייה האווירית. חיבור זה סיפק למפעל עבודה, הכשרה מקצועית לעובדים וביטחון תעסוקתי. הוא פעל בעיקר בעיבוד שבבי

22