גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

132 גיליון

גדול. כניסה לסרטים הייתה חינם, והוקרנו סרטים בערבית וברוסית, ללא קשר לשפה. ילדים אף נרדמו באולם, והסדרן היה מוודא את שלומם. בית הקולנוע שימש מרכז תרבותי וחברתי, והציע מפלט מהמציאות המאתגרת. המעבר למפעל משגשג: לידתו של מרכז טכנולוגי משפחתו של צבי טייכר התגוררה במחנה .1953 ל- 1950 ישראל כשלוש שנים, בין העזיבה נבעה מהרצון לתנאי מגורים טובים יותר, ללא צפיפות וללא הצורך לצאת מחוץ למגורים לצורך שירותים. הם עברו לבני ברק, שם צבי גדל עד חתונתו. המעברה, על אף הקשיים והאתגרים שהציבה, הייתה גם כור היתוך שבו עוצבה זהותם של אלפי עולים חדשים. עבור רבים, היא הייתה נקודת ההתחלה של מסע ההשתלבות בחברה הישראלית. טייכר, למשל, הפך למהנדס אלקטרוניקה בכיר בתעשייה האווירית - מפעל אשר הוקם, בין היתר, על חורבות המחנה הבריטי שהפך למעברה. הוא מספר כי אהבתו למדע החלה כבר בפולין, אך המעבר למעברה ופגישתו עם מנהל בית הספר העממי, שהרצה על חשמל ועל ענייני מדע, חיזקו בו את התשוקה לתחום. עניין זה הוביל אותו בהמשך ללימודי הנדסה ולקבלה למלגה מטעם התעשייה האווירית. המסע של מחנה ישראל, ממחנה בריטי, דרך מעברה קולטת עלייה ועד למרכז תעשייתי טכנולוגי פורח, הוא בבחינת שיקוף של התפתחות מדינת ישראל כולה. זהו סיפור על התמודדות, על חוסן ועל היכולת להפוך בסיס צבאי נטוש למקום המהווה עמוד תווך ביטחוני ותעשייתי של המדינה. עדותו של צבי טייכר, כאחד מהילדים שחוו את תקופת המעברה, משרטטת תמונה חיה של ימים עברו ומזכירה את הדרך הארוכה והמפותלת שעברה החברה הישראלית בבנייתה.

מבט על רחוב ראשי במעברת ישראל

מעברת ישראל

שער כניסה למחנה ישראל היום

מחנה ישראל היום

21