גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

132 גיליון

ממעברה עמוסה מחנה ישראל: למפעל משגשג - מסע בזמן מחנה ישראל, שהיום מוכר בעיקר בזכות מפעלי התעשייה האווירית הממוקמים בו, עבר גלגולים רבים ושימש נקודת ציון משמעותית בהיסטוריה של מדינת ישראל. ממחנה בריטי שוקק חיים ועד למעברה קולטת עלייה, סיפורו של המקום משקף את התמורות שעברו על שי שגב החברה הישראלית בעשורים הראשונים להקמתה

מהמחנה הבריטי למעברה: ימים של שינוי

מגורים הולמים. המגורים היו צפופים – כך בהאנגרים, למשל, התגוררו שתי משפחות עם שתי כניסות נפרדות. השירותים היו מחוץ למגורים, בתנאים שצבי מתאר כ”שירותים צבאיים”. למרות הקשיים, סיפורו של טייכר חושף גם פנים אחרות של החיים במעברה. הוא זוכר אווירה של שוויון וגיבוש בין הילדים - ״היינו כולנו שווים”, הוא מציין, ומוסיף כי לא הייתה אפליה משמעותית בין עדות המזרח לאשכנזים. דלתות הבתים היו פתוחות, ושכנים יכלו להיכנס זה לזה בחופשיות. תיאור זה מצייר תמונה של קהילה מתפתחת, שבה העזרה ההדדית והסולידריות היוו מרכיב חשוב בהתמודדות עם הקשיים. המעברה סיפקה גם מסגרות חינוכיות. טייכר החל את לימודיו בבית ספר יסודי במחנה. המורה, שהייתה פולנייה, עזרה לילדים להסתגל לשפה העברית, ותלמידים דוברי פולנית אף תרגמו ליידיש עבור דוברי רומנית. בתוך חצי שנה, רוב הילדים כבר דיברו עברית. גם שירותי בריאות בסיסיים ניתנו במקום, וטייכר זוכר רופא קבוע במחנה. אחת מנקודות האור המרכזיות בחיי המעברה הייתה קיומו של בית קולנוע

צבי טייכר

ראשיתו של מחנה ישראל, כמו מקומות רבים אחרים בארץ, במורשת השלטון הבריטי. בטרם קום המדינה, שימש המקום כמחנה צבאי בריטי, שרידיו ניכרו בשטח גם שנים לאחר מכן. העדות לכך מגיעה מפיהם של אלו שחיו במקום בתקופות מאוחרות יותר, כפי שמספר צבי והתגורר 1950 טייכר, שעלה לארץ בשנת במחנה ישראל כילד: “היה שם בסיס צבאי, וניתן היה לשחק משחקי מלחמה, כי היו שם בונקרים של הבריטים - מחפורות. היינו נכנסים למחפורות ומשחקים כאילו ויורים”. הבונקרים והמחפורות הללו שימשו עדות אילמת להיסטוריה הצבאית של המקום, והפכו למגרש משחקים עבור ילדי המעברה. עם הקמת המדינה וגל העלייה ההמוני, נדרשו פתרונות דיור דחופים לאלפי העולים שהגיעו ארצה. מחנות צבאיים נטושים, כמו מחנה ישראל, הוסבו למעברות – יישובי קליטה ארעיים שנועדו לספק קורת גג ומענה לצרכים בסיסיים. , הגיע טייכר עם משפחתו 1950 בשנת מפולין למחנה ישראל, לאחר שהות קצרה

בשער העלייה ובפרדס חנה: “אמרו שמחנה ישראל זה מקום טוב”, הוא מעיד. חיים במעברה: אתגרים ותקווה החיים במעברה היו רחוקים מלהיות פשוטים. טייכר מתאר את המציאות הקשה: “איך שבאנו קיבלנו אוהל. גרנו באוהל לפחות ארבעה חודשים - וזה היה , אחד מן החורפים הקשים 1950 בחורף בתולדות המדינה, עת ירד אפילו שלג בתל אביב”. לאחר תקופה מסוימת, עברו העולים לצריפים, שהיוו שיפור מסוים בתנאי המחיה, אך עדיין לא סיפקו תנאי

20