גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

132 גיליון

סדרתי, שלעיתים התנהל במקביל לפיתוח. היה לי קשר שוטף עם חיל הים ומנה”ר משרד הביטחון כדי להבטיח את תמיכתם ותקצוב הפרויקט. והכנה לפגישות מתוכננות באיטליה לבחינת התקדמות מרכיבי הפרויקט במפעלי סלניה וגלילאו.” אילו אתגרים ניהוליים, טכנולוגיים או אחרים, היו האופייניים ביותר לניהול פרויקט בסדר גודל כזה? “נושא בקרת הטיל פותח ונוהל על ידי אהרון שפירא, ראש תחום בקרה ומחשבים, היה אחד הנושאים הקריטיים

נושא חדש ולא מוכר – מכ”ם. אחת ממשימות הפיתוח של הגבריאל הייתה מערכת ביות באמצעות מכ”ם, ובשנות לא היו בארץ ידע ותשתית לפיתוח 60- ה בתחום זה. הרצון ללמוד את נושא המכ”ם היה קיים, ובהמשך הפעילות התגברה וכללה השתלטות על הידע שנצבר באיטליה, ופיתוח עצמאי חדש המותאם לדרישות הבקרה, ניסויי הביות ולייצור.” במהלך שנות עבודתך, כיהנת במספר תפקידים בכירים. מהם התפקידים העיקריים שמילאת

לכיוון רשת מחזירה. שיטה זו, אף שלא דימתה את מהירות הטיסה, אפשרה את המדידה, לימוד המגבלות ותיקונן, וכיול ערכי גובה תואמים למסלול הטיל. שיטה זו אומצה מאוחר יותר גם לכיול המערכת בייצור ובתחזוקת הטילים בחיל הים.” האם נתקלתם בכישלונות בתחילת הדרך, וכיצד התמודדתם איתם? “כן, ניסויי הירי הראשונים (להוכחת חוג הגובה בלבד) נכשלו. ניתוח התוצאות הצביע שהכשל נבע מבנייה והרכבה לא אמינה של המרכיבים האלקטרוניים של מכשור הטיל. בעקבות הכישלון, הוטלה עלי האחריות לבנות מחדש את הטילים לניסוי חוזר. לקחנו פסק זמן למשימה זו, ובמסגרתה פיתחתי, בשיתוף עם מפתח האלקטרוניקה אלי ברק ובהתבסס על ניסיוני, קונספט זיווד חדשני, מודולרי ואמין, שהתאים לגמישות הנדרשת בתהליך הפיתוח, ובהמשך נמצא גם מתאים לייצור הסדרתי. הניסוי המוצלח שהגיע לאחר מכן הכשיר אותי לתפקידים הבאים בתחומי הפיתוח והניהול.” מה משך אותך לעסוק בפרויקט טיל הגבריאל בפרט, ובתחום פיתוח הטילים בכלל? “מערכת הגבריאל ובמרכזה הטיל היו התנאי להצלחת פרויקט אסטרטגי לאומי של חיל הים. אי אפשר היה שלא להימשך להיות חלק מהמשימה הגדולה ולהיחשף לנושא החדש והמאתגר – טילים וטכנולוגיות חדשות הקשורות למערכת. המשיכה לתחום פיתוח טילים גברה כשנחשפתי לראשוניותו של הגבריאל כטיל ים-ים הראשון בעולם המערבי, ולקונספט הניהוג הייחודי שלו, פרי מוחו של אורי אבן-טוב, מייסד ומנהל הפרויקט. מיד בתחילת הדרך נולד בי הרצון ללמוד

בתעשייה האווירית? “תפקידי הניהול הוטלו עלי בשלבים: תחילה מנהל הניסויים, אחר כך מנהל פרויקט הפיתוח, ובהמשך גם מנהל הפרוגרמה. תפקיד זה כלל את השלמת הפיתוח, ייצור טילי הניסוי, העברת הטילים לייצור סדרתי, פיקוח על יצרני

משה דיין במבת

בקבלת אישורי התכנון וקריטי לביצועי הטיל והצלחת הפרויקט. קונספט הגבריאל, המבוסס על הפרדת צירים, שליטה במישור האנכי באמצעות מד גובה שפותח במיוחד לגובה נמוך, וביות במישור הצידוד על ידי ניווט יחסי עם אנטנות קבועות שהוא קונספט ברמה של חידוש עולמי, דרש מאמצים רבים בתכנון בקרת הטיל ומכ”ם הביות. תחילת שנות הציגו אתגר ביישום טכנולוגיות 60- ה מזעור אלקטרוניקה, כולל שימוש בחצאי מוליכים ומעגלים מודפסים. אתגר נוסף היה הקמה מאפס של מערך ייצור אלקטרוני מתקדם, ותגבור מערך הציוד המכני. הוקם גם מערך בקרת איכות קפדני מבוסס על סטנדרטים תעופתיים (באחריות יעקב חכם) לייצור טילי הניסוי והטילים המבצעיים. כמו כן, היה עלינו

ציוד באיטליה והעברת הייצור ארצה, וכן אחריות לשילוב מערכת הנשק בספינות הסער (נושא שעבדו עליו, בכל שלבי הפרויקט, שמואל אלקון ואיצ׳ה שרון) לקראת מסירתן לחיל הים. בהמשך, כיהנתי כמנהל מפעל מבת, מנהל מפעל תממ, וסיימתי את עבודתי בתפקיד סגן מנהל חטיבת האלקטרוניקה.” כיצד נראה יום עבודה טיפוסי בתפקיד הדורש ניהול של פרויקט מורכב ורגיש מבחינה ביטחונית? “יום עבודה טיפוסי כלל דיון בנתונים ופענוחים של טלמטריה מניסויי ירי, ניתוח תוצאות ותכנון המשך. טיפלתי בבעיות עקרוניות שהתגלו במהלך גמר הפיתוח וההעברה לייצור. אישרתי וחתמתי על מסמכים כמו שרטוטי ייצור לניסויים וייצור

>>16 המשך בעמ׳

15