נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2023 מאי 358 + נטו

משפט עבודה

16

שאלה נוספת שנבחנה-האם התקיימו התנאים על פי החוק להטלת אחריות על המשתמשת? נפסק כי המנגנון שקבעה המשתמשת לא עומד לחוק ועל כן היא אחראית לזכויות 26 בתנאי סעיף העובדות למרות שלא נמסרה לה הודעה על פי סעיף ) לחוק. 3() (א 25 המשתמשת לא מסרה בעצמה את דף המידע לעובדי המעסיקה, אלא קבעה בהסכם ההתקשרות בינה לבין המעסיקה כי המעסיקה תמסור את דף המידע לעובדיה ועובד שנפגעו זכויותיו יוכל לפנות למוקד הפניות לעובדי קבלן של המשתמשת, בכתב, לכתובת המצוינת במסמך. בניגוד לקבוע בהסכם ההתקשרות, המשתמשת לא הפעילה את מנגנון הבקרה שקבעה בהסכם - קבלת עותק חתום של האישור, עם תחילת העסקתו של העובד. עוד צוין כי אין לקבלן המפר זכויות עובדים כל אינטרס ליידע עובדים בדבר הדרך למסירת תלונות למשתמש/ מזמין השירותים- לכן האחריות עוברת למשתמש וכדי שלא יוצר מצב לפיו "לתת לחתול לשמור על השמנת". בנוסף, אף אם יכלה המשתמשת להעביר אחריות למעסיקה הרי שלא ערכה בקרה כי בפועל נמסר לעובדים המידע ואף הייתה אדישה לאחריות המעסיק. בנוסף, הואיל ובמקרה זה העובדות היו עובדות זרות נשאלה השאלה אם על המשתמש למסור לעובד את המידע בשפתו. (א) לחוק, המשתמש חייב 26 נקבע, כי על פי סעיף "לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, כדי למנוע פגיעה בזכויות עובדים של הקבלן המועסקים אצלו, ולשם כך עליו לקבוע דרך יעילה במקום העבודה למסירת הודעה על פגיעה בעובדים. החוק לא קבע כי על מזמין ליתן את המידע לעובד הקבלן בשפתו. יחד עם זאת, המזמין חייב לנקוט "אמצעים סבירים בנסיבות העניין", ולכן נקבע כי חלק מהתאמת האמצעים לנסיבות העניין הוא הנגשת המידע לעובד בשפה המובנת לו, בדרך המתאימה לנסיבות

מדיניות עליו לבחון ולהקפיד כי במשך כל תקופת . כמו ההתקשרות לא הפך חוזה ההתקשרות לכזה" כן יש להתחשב בערך השעתי לפני תנאי ההעסקה אצל אותו קבלן וכפוף לצו ההרחבה בענף ולא לחוק שכר מינימום. נטל ההוכחה בטענה לחוזה הפסד יהיה על העובד כשהוא יכול להשתמש בכלים דיונים לצורך גילוי עיריית בת 7267-10-19 ) המידע הדרוש. ע"ע (ארצי [פורסם ים – בר ש.י. ניהול ואחזקת מבנים בע"מ .)4.3.2021( ] בנבו עוד נקבע כי החוק להגברת האכיפה אינו משליך על קביעת מערכת היחסים בין הצדדים באופן מהותי לחוק) אלא קובע נקודת מוצא 46-48 (לפי סעיפים של הטלת אחריות אזרחית בתנאים הנקובים בו גם על מי שאינו מעסיק, וממילא לא רלוונטי הגדרת ה"משתמש" כמעסיק, או מעסיק במשותף, במקרים המתאימים ובהתאם למבחנים שנקבעו לצורך כך בפסיקה. עוד נפסק כי לבית הדין יש סמכות עניינית ייחודית לדון בתביעת עובד בעילת אחריות מזמין עפ"י החוק אך אינו מוסמך לדון בסכסוך לעניין חוזה הפסד במישור היחסים בין המשתמש/מזמין לקבלן. השאלה העיקרית אותה בחן בית הדין בערעור: מהות והיקף חובותיה של המשתמשת על פי החוק . והאם קיימה את חובותיה בנוסף, ביקשה המשתמשת לסלק על הסף את תביעות העובדות בשל התשלום על פי תביעת החוב. נקבע כי העובדות תבעו את יתרת זכויותיהן בלבד, הואיל ולא שולמו להן מלוא הסכומים להן היו זכאיות על פי פסיקתו של בית הדין האזורי בחלק מהרכיבים, ובמיוחד ברכיב הפקדות לפנסיה. נוכח האמור, ובהתאם לנפסק בעניין עיריית בת ים, רשאיות היו העובדות לתבוע את יתרת זכויותיהן במסגרת תביעתן כנגד המשתמשת.