נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2021 מארס 337 + נטו

ביטוח לאומי

48

כי הוא הנחה את עובדיו מראש לא לעשות ברכב שימוש פרטי וערך תיעוד לגבי השימוש ברכבים. מן הכלל אל הפרט, נקבע כי טעתה הוועדה כאשר קבעה שווי שימוש חלקי. הוועדה אינה מוסמכת להפעיל שיקול דעתה בחיוב החברה שלא על פי הנוסחה הקבועה, הרלוונטית לסוג הרכב. על פי תקנות שווי שימוש ברכב אין אפשרות לקבוע שווי שימוש חלקי או יחסי. אשר על כן נפסק כי ערעור המל"ל מתקבל במובן זה שהחלטת הוועדה שלפיה משווי השימוש ברכב 50%- חויבה החברה רק ב מבוטלת, ויש לערוך החישוב בהתאם לתקנות. השאלה אם יש לחייב את מלוא שווי השימוש או לא לחייב כלל תלויה בשאלת סיווגם של רכבי השירות שבמחלוקת, שתידון בהמשך במסגרת ערעורה של החברה. בהמשך לאמור, נקבע כי לא נמצא כי נפלה טעות במסקנתה של הוועדה כי מדובר ברכבים צמודים. לבד מהודאת החברה כי הרכבים היו צמודים לעובד, אף שמכורח הנחיות הרגולטור, הרי בפועל, מהראיות שהוצגו לוועדה - לא עולה כי הוכחה טענת החברה כי לעובדיה לא הייתה כל טובת הנאה מהיות הרכבים צמודים, והשימוש בהם נעשה רק למטרת הכוננות. נהפוך הוא, עיון במלוא החומר שעמד בפני הוועדה מעלה כי כדין מצאה ועדת השומה, בהתאם לעובדות שהונחו לפניה, ובכללן העובדות לפיהן הרכבים שימשו את העובדים לצורך הגעה מביתם , שעה 24/7 לעבודה ולהיפך ועמדו לרשות העובד שקריאות לעבודה בשעות הכוננות לא היו יומיומית. אף אם תתקבל טענת החברה בדבר אילוצי הכוננות והמלאי ברכב, ויונח כי הנאת העובדים לא הייתה מלאה ואף מועטה ביותר, הרי די בכך כדי לקבוע כי מסקנת הוועדה כי הרכבים צמודים מבוססת כדין. יתרה מזאת, נקבע כי יש לדחות את ערעור החברה בסוגיית זקיפת שווי השימוש ברכב, ולקבוע כי החלטת הוועדה בעניין שווי חלקי מבוטלת ויש

בשטח. משום כך רכבי העבודה, המשמשים גם רכבי חילוץ והצלה, צריכים להימצא במקום העבודה בזמן אמת, קרי, חייבים להישאר צמודים אליהם. נטען כי הרכבים הועמדו לרשות העסק ולא לעובדים, ולכן טעתה הוועדה כשקבעה כי יש לייחס לעובדי החברה. עוד נטען 50% שווי שימוש בשיעור שטעתה הוועדה כשקבעה שהרכבים המשמשים את בעלי המניות אינם רכבי תפעול. בעלי המניות תפקדו כטכנאים וברכבים שלהם הותקנו מתקני הרמה הידראוליים הנחוצים לשירותיה של החברה. המל"ל טען מנגד כי לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה כי הרכבים הם צמודים. בנוגע לרכבי בעלי המניות נטען כי משנקבע שמדובר ברכבים צמודים, תפקידם של בעלי המניות והמתקנים ברכב אינם רלוונטיים. בית הדין פסק: לחוק 337 כב' השופטת י' מזרחי-לוי פסקה כי סעיף הביטוח הלאומי קובע שדמי הביטוח שעל עובד לשלם נגזרים מתוך הכנסתו החודשית. הכנסתו של לחוק הביטוח הלאומי נקבעת, 344 העובד לפי סעיף )2(2 בין היתר, בהתאם למקורות המפורטים בסעיף לפקודת מס הכנסה הקובע "הכנסה מעבודה" מהי. מתוך מקורות ההכנסה השונים, המסווגים כהכנסה מעבודה, עניינו של הליך זה הוא "שוויו של השימוש ברכב... שהועמד כאמור לרשות העובד". הדרך שבה נקבע שוויו של השימוש ברכב אינה מוסדרת בחוק אלא בתקנות, בהתאם לסמכות שניתנה לשר )(ב) לפקודה. מתוקף סמכות 2(2 הממונה בסעיף זו תוקנו תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב). תקנות אלו, כפי ששמן מעיד, קובעות כיצד יחושב שווי השימוש החודשי ברכב שהועמד לרשות עובד. התקנות מחריגות מתחולתן, ובד בבד, מתחולתו של ) לפקודה, רכבים שהם רכבי עבודה ורכבים 2(2 סעיף תפעוליים. נקבע כי הנטל להוכיח שרכב המעסיק הוא בגדר "רכב תפעולי" חל על החברה. כדי להוכיח שרכב מסוים הוא רכב תפעולי, על המעסיק להוכיח