נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2021 מארס 337 + נטו

התפטרות ופיטורים

27

כן, פיטורי העובד שנעטפו באיצטלא של צמצום והתייעלות, כלל לא הוכחו כפיטורי התייעלות, והמעסיקה אף לא הוכיחה כי המצב ששרר קודם לפיטורי העובד היה כטענתה, כלומר: שהעובד ניהל בפועל רק את מדור הגביה ועובדת אחרת באופן עצמאי את מחלקת שירות הלקוחות. טענות המעסיקה כי העובד פוטר במסגרת הפררוגטיבה של המעסיקה, מטעמי יעילות והתייעלות, היו ריקות מתוכן ולמעשה בית הדין שוכנע כי חוסר הכימיה בין העובד לממונה עליו הביא אותה להחליט על פיטוריו אותם "עטפה" בעטיפה של התייעלות, תוך אחיזת עיני המתבונן מבחוץ. בית הדין ציין כי העובד פוטר ללא עילה שבדין חרף ציפיתו הסבירה כי ימשיך בעבודתו אצל המעסיקה עוד שנים רבות. המעסיקה פיטרה את העובד באמתלא של הבראה והתייעלות, אף שלא היה כל קשר בין טענת ההתייעלות שלא הוכחה. משלא הובאו ראיות על החסכון למחלקה ולאגף לאור שינמוך בהגדרת תפקידו של מנהל יחידת האכיפה ממנהל מחלקה למנהל יחידה- ואף הוכח כי הטעמים לפיטוריו היו אישיים. יתרה מכך לא עלה בדי המעסיקה להוכיח, כי השינוי הארגוני הנטען שיקף את מצב הדברים בפועל במחלקה. זאת ועוד, כל עובד זכאי שמעסיקו ינהג בו בהגינות, בתום לב, ויבחן את החלטותיו אף אם נעשו במסגרת הפררוגטיבה שלו, תוך שימת לב להשפעתן על העובד. הדברים נכונים מכח קל וחומר כאשר מדובר ברשות ציבורית. לפיכך תשלם המעסיקה לעובד סך של כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. ₪ 80,000

פיטוריו מראש, בטרם זומן לשימוע ומטעמים לא מקצועיים. נקבע כי הממונה על העובד הציגה בפני העובד מצג של שינוי מבני במחלקה, כאשר מטרת העל שלה הייתה, בדרך שאין לכנותה מתוחכמת, לפטרו, וכי ההחלטה, על פיטורי העובד גמלה בליבה של הממונה שבועות ואולי חודשים רבים בטרם הודע לו על פיצול המחלקה, כביכול. עוד נקבע כי אין חולק על הפררוגטיבה של המעסיק שיכול ותבוא לידי ביטוי בפיטורי צמצום או בהליך הבראה, אף אם מדובר בהליך נקודתי שיכול ויביא לחסכון כספי שניתן לאמוד אותו באלפי שקלים לחודש. כפי שציינה סגנית הגזבר ובצדק, הקופה הציבורית אינה בור ללא תחתית ויש לשמור עליה. אולם, בית הדין שוכנע כי מה שעמד מאחורי פיטורי העובד לא היה שיקול כלכלי של צמצום או התייעלות אלא רצון "להיפטר" ממנו. כמו כן, תוצאות החלטתה של הממונה על העובד היו כי הוצגה בפני העובד חלופה אחת והיא, להסכים להרעה המוחשית בתנאי עבודתו. אפשרות הניוד שהועלתה, היא אפשרות תאורטית שבכלל לא נבדקה בטרם קיבלה הממונה את ההחלטה על פיצול היחידה והיא ידעה והבינה כי במקרהו של העובד חלופת הניוד אינה ריאלית. המעסיקה לא חיפשה ולא ביקשה את הסכמת העובד לשינוי בתנאי העסקתו שהרי למן הרגע הראשון הביע העובד את התנגדותו הנחרצת למהלך ולמעשה קבלת ההחלטה על פיצול המחלקה, לאחר שהעובד הביע התנגדותו ובלא שהייתה כל חלופה אחרת לשיבוצו, למעט חלופה שמשמעותה הפחתה בשכרו, מעמדו וסמכויותיו, כמוה כהחלטה חד צדדית על הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של העובד. יתר על