נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2021 מארס 337 + נטו

משפט עבודה

14

כי ראו את העובדת שולחת ידה בכספים שהייתה אמורה להכניסם לקופת בית העסק. נוכח הצטברות המקרים החליט המנהל לעמת את העובדת עם החשדות וקרא לה לשיחה במשרדו. במהלך השיחה לטענתו הודתה העובדת ששלחה ידה בקופת בית העסק. כמו כן, טען המנהל כי העובדת הודתה כי החוסרים שהופיעו במשמרות בהן עבדה מקורם .₪ 5,000 במעילה שלה וכן, שסכום המעילה עומד על העובדת הסכימה כי סכום זה יקוזז משכרה המהווה . נוכח 2015 למעשה את משכורתה לחודש אוקטובר כל האמור, ומשמדובר בעבירת משמעת מהרף הגבוה ביותר, פיטוריה נעשו כדין. פסק הדין בית הדין בחן את עניין תקופות העסקה וקבע כי ועד ליום 1.8.14 התקופה הרלוונטית היא מיום חודשים. לעניין גובה שכר העבודה 3 ובסה"כ 22.10.14 פסק בית הדין כי הלכה היא כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ראיה אותה לא הצליחה העובדת לסתור וקבע כי שכרה הינו השכר ששולם לה בהתאם לרישום בתלושי השכר. מתלושי השכר עלה .₪ 30 כי שכרה השעתי עמד על סך לעניין היקף המשרה קבע בית הדין כי בממוצע עבדה משרה. בית הדין בחן את הנתונים לעניין 70% העובדת השעות הנוספות וקבע כי על המעסיק לשלם לעובדת עבור גמול עבודה בשעות נוספות. לעניין ₪ 264 סך של אי מתן הודעה לעובד נפסק כי לא נמסרה לעובדת הודעה על תנאי העסקתה בהתאם לחוק. ונקבע כי בגין הפרת הוראות ₪ 2,000 העובדת תפוצה בסך של חוק הודעה לעובד. בית בדין קבע כי לאור קביעתו כי חודשים, זכאית העובדת 3 תקופת העבודה היא בת 240 ימי חופשה ששווי כל אחד מהם עומד על 2.5 - ל .₪ 600 . לפיכך, על המעסיקה לשלם לעובדת סך של ₪ בית הדין דחה את תביעתה לתשלום הפרשות לפנסיה. מאחר והעובדת לא השלימה שישה חודשי עבודה. לעניין נסיבות סיום העסקת העובדת קבע בית הדין

משכורתה כנגד החוב. לאחר החלטה זו, יצא המנהל מהמשרד וסיפר לעובדים את אשר אירע וכי העובדת מפוטרת לאלתר. בו בזמן אשתו התקשרה לעורכת דינם שהכתיבה לה מסמך המעגן את ויתורה של העובדת על משכורתה. לאחר סיום השיחה ציוותה אשת המנהל על העובדת לחתום על המסמך בעוד עובד אחר התבקש להסריט את רגע החתימה. לאחר החתימה אספה העובדת את חפציה מהרצפה ויצאה מהמשרד. בעקבות זאת העובדת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין הפרת זכות הטיעון, פיטורים שלא כדין והתנהלות מעסיק בחוסר תום לב. המעסיקה טענה כי העובדת עבדה טענות המעסיקה: אצלה רק בתקופות המנויות בתלושי השכר. כי בין תקופות ההעסקה חל נתק של שנה וחצי לכן אין רצף העסקה בין שתי תקופות אלה. לעניין שכר העובדת 30 טענה המעסיקה כי השכר השעתי עמד על סך . לעניין היקף המשרה טענה המעסיקה כי בחודש ₪ ימים בלבד, בספטמבר עבדה 6 עבדה 2015 אוגוסט ימים. לעניין 18 משרה מלאה ובחודש אוקטובר עבדה השעות הנוספות טענה המעסיקה כי העובדת קיבלה גמול עבודה בשעות נוספות כדין. לטענת המעסיקה ימים 18- עבדה העובדת כ 2015 בחודש אוקטובר ושכרה קוזז כנגד סכומים שנטלה מקופת המעסיקה לכן לא הייתה זכאית לתשלום שעות נוספות. ימי חופשה 2- המעסיקה טענה כי העובדת זכאית ל שקוזזו משכרה עקב הסכמתה. לעניין נסיבות סיום העסקת העובדת טענה כי מיד עם תחילת עבודת העובדת בבית המעסיקה הקפה נתגלו בקופה חוסרים משמעותיים. המנהל החל לבצע בדיקה וגילה כי החוסרים הופיעו באופן עקבי במשמרות בהן עבדה העובדת. לכן החל המנהל לעקוב אחר פעולות העובדת ונוכח לראות כי העובדת משלשלת לכיסה כספים שהיו אמורים להיות מופקדים בקופת בית הקפה. בנוסף טענה המעסיקה כי עובדים נוספים פנו למנהל והודיעו לו