נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 נובמבר 333 + נטו

התפטרות ופיטורים

40

(ב) לחוק הודעה מוקדמת 2 יתרה מכך נקבע כי סעיף מחייב עובד 2001- לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א המבקש להתפטר מעבודתו ליתן למעסיקו הודעה (ב) לחוק קובע כי "עובד 7 מוקדמת להתפטרות. סעיף שחדל לעבוד ולא נתן למעסיקו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעסיקו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת". הואיל ובסיום העסקתה הייתה המטפלת עובדת בשכר שעתי וזאת 4 בשנה השנייה להעסקתה, הרי שבהתאם לסעיף לחוק הודעה מוקדמת עליה היה לתת לנתבעים יום. משלא נתנה יש לחייב 15 הודעה מוקדמת של את המטפלת לשלם לנתבעים פיצוי חלף דמי הודעה .₪ 2,081 מוקדמת בסכום של עם זאת, נקבע כי בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין ונוכח הסכמת הנתבעים לתשלום פיצויי פיטורים במועד סיום העסקתה של המטפלת, העיכוב במתן הטפסים לצורך שחרור כספי הפיצויים ואי תשלום יתרת הפיצויים, יש לחייב את הנתבעים בתשלום . בנוסף נפסק כי יש ₪ 750 פיצויי הלנה בסכום של לחייב את הנתבעים בתשלום אי מתן הודעה לעובד ובתשלום הפרשי פנסיה. לסיכום, התביעה התקבלה בחלקה. נקבע כי ואילו ₪ 9,438 הנתבעים חייבים למטפלת סך של . לאחר ₪ 2,081 המטפלת חבה לנתבעים סך של .₪ 7,357 קיזוז -הנתבעים חבים למטפלת סך של , בית הדין האזורי לעבודה תל 27304-03-19 ד"מ אביב, על ידי כב' השופטת אירית הרמל, התובעת: אורלי שגיא, הנתבעים: רגב לנדאו, מורן רבי לנדאו, 02.09.2020- ניתן ב

. הנתבעים 2018 שכר כמוסכם עד לחודש אוגוסט הפרישו עבורה לפנסיה פחות מהנדרש על פי החוק; הנתבעים לא דיווחו ולא העבירו ניכויי מס הכנסה על שכרה לרשות מס הכנסה; הנתבעים דיווחו למוסד לביטוח לאומי דיווח באופן לא נכון ושילמו דמי ביטוח פחותים מהנדרש. עוד טענה המטפלת כי שינו הנתבעים את תנאי 2018 החל מחודש ספטמבר עבודתה לרעה באופן חד צדדי ומבלי לקבל הסכמתה בדרך של שינוי מעמדה מעובדת חודשית לעובדת שעתית ובהתאם לכך שילמו לה שכר עבור חודש זה בלבד. בנסיבות אלו הודיעה התובעת ₪ 3,600 בסך לנתבעים על התפטרותה מהעבודה. הנתבעים מאידך טענו כי לאחר שהסתיימה תקופת העסקה ונוכח שביעות רצונם מעבודתה של התובעת והקשר שהיה לה עם בתם, הם הציעו לתובעת להמשיך לטפל בבתם ברוטו, שהיה ₪ 50 בחודש זה תמורת שכר שעתי של גבוה מהשכר החודשי ששולם לה בתקופת העסקה. פסק הדין כב' השופטת א' הרמל פסקה כי מעדות המטפלת היא ידעה כי 2018 עולה כי כבר בסוף חודש יולי הפעוטה עומדת להצטרף לגן. המטפלת ידעה כי יחול שינוי בתנאי עבודתה והשינוי התאים לה במועד בו התרחש. למטפלת היה ברור כי עם כניסת הפעוטה לגן הילדים ישתנו תנאי העסקתה. עוד נקבע כי המטפלת הסכימה לעבוד לפי שעות . כמו כן עולה כי למטפלת היה 2018 בחודש ספטמבר ישתנו תנאי העסקתה 2018 ברור כי בחודש ספטמבר על ההסדר 2 והיא אף ביקשה לשוחח עם הנתבעת החדש בינה לבין הנתבעים. מכל האמור עולה כי התובעת הסכימה מכללא לשינוי תנאי העסקתה משכר חודשי לשכר שעתי.