נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 נובמבר 333 + נטו

תנאי עבודה

25

מרגע שהוכח כי העובדת והעובד הקודם מבצעים את "אותה עבודה". גם אם כטענת המעסיקה היה לה קושי לאייש את תפקיד מ"מ מנהל המרכז הרפואי, בית הדין מצא, כי בעוד שכאשר גויס גבר לתפקיד, המעסיקה פנתה לבקש אישור לשכר גבוה יותר, כאשר הגבר לא הוכיח עצמו ופוטר תוך חצי שנה, היה על המעסיקה לשמר את אותו השכר בדיוק, אולם המעסיקה ראיינה נשים לתפקיד, להן הציעה שכר נמוך יותר. נוכח זאת, מסקנת בית הדין כי במבחן התוצאה, העובדת הופלתה בשכרה והיא זכאית להשוואת שכרה לשכרו של קודמה בתפקיד. לעניין התביעה על פי חוק שוויון הזדמנויות – עילת תביעה זו נדחתה מחמת התיישנות. לסיכום, נוכח המסקנה, כי העובדת זכאית מכוח חוק שכר שווה להשוואת שכרה לשכרו של העובד הקודם המעסיקה חויבה לשלם לעובדת את הסכומים כדלהלן: חודשי העסקתה בהם 50 (א) הפרשי שכר עבור מהעובד הקודם ₪ 2,000- קיבלה שכר מופחת ב .₪ 100,000 בסך 13,575 (ב) הפרשי שכר ברכיב השעות הנוספות בסך .₪ (ג) תשלום שווי הפרשי ההפקדות לקרן השתלמות .₪ 7,500 בסך (ד) שווי השלמת הפרשי ההפקדות לתגמולים בסך .₪ 7,500 (ב) לחוק שכר שווה, קובע שבית הדין 4 בנוסף, סעיף רשאי נוסף על כל סעד אחר, לפסוק פיצויים, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. במסגרת השיקולים ששקל בית הדין בעת בואו לפסוק פיצוי לא ממוני, נלקח בחשבון שיעור השכר שהייתה צפויה העובדת להשתכר, תקופת העבודה ובפרט ההתרשמות מכך .₪ 9,400 (ה) השלמת פיצויי פיטורים בסך

לפערי השכר. בעניינו, לא נטענה וממילא לא הוכחה הצדקה עניינית. המעסיקה טענה, כי בשל הדחיפות ביחס לאיוש המשרה ובשל הקושי לאתר כוח אדם מתאים באילת נוכח מיעוט ההיצע, ובפרט נוכח בקשת העובד הקודם לקבל שכר גבוה יותר כתנאי לתחילת עבודתו, ביקשה המעסיקה אישור מן הממונה על השכר באוצר. מחומר הראיות עלה, כי "הנסיבות הדוחקות", "הדחופות" והחריגות של המקרה, לא פורטו בפני הממונה על השכר באוצר, על מנת שזה ישקול את אותן נסיבות חריגות באופן פרטני. זאת ועוד, הקושי העקרוני לאתר כוח אדם מתאים באילת, חל גם לגבי נסיבותיה של העובדת. בית הדין הוסיף וציין, כין אין כל רלוונטיות לשאלה האם המעסיקה התכוונה להפלות בין העובדת לעובד הקודם אלא אם תוצאת התנהלותה של המעסיקה "השאלה אם נוצרו אי-שוויון הייתה הפלייה: תיבחן – כפי שראינו – על פי התוצאה, ולא על פי הכוונה. כוונה טובה אין די בה להקדים יום יפה, אין די בה כדי להועיל, אם התוצאה המתקבלת שדולת 2671/98 (בג"צ היא תוצאה של הפלייה" הנשים בישראל – שר העבודה והרווחה ואח', פ"ד ). בית הדין הוסיף כי, נימוקיה 1998( 630 )3( נב של המעסיקה לפערי השכר בין העובדת לקודמה בתפקיד, כביכול לנסיבות ייחודיות וחריגות אינו (א) לחוק 6 נכנס תחת השיקולים המנויים בסעיף שכר שווה ואף אינו נכנס תחת שיקולים דומים מסוג השיקולים המנויים בסעיף זה. במקרה דנן, הוכח כי השכר הגבוה ששולם לגבר, שולם רק בגלל שהוא ביקש שכר זה, בעוד העובדת שהתקבלה לאותו התפקיד מיד לאחריו, ביקשה שכר נמוך יותר. אלה אותם הסברים חיצוניים להן טענה המעסיקה, אשר לתפיסתה האישית אינם מהווים אפליה מחמת מין, אך הם תורמים ברמת המאקרו לפערי השכר בין המינים. כעולה מהוראות החוק והפסיקה הרלוונטית, הזכאות לשכר שווה קמה