נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 יוני 329 + נטו

משפט עבודה

14

לעניין הסוגייה הראשונה הנוגעת למכירת פסולת הברזל נקבע כי בית הדין קמא הסיק מהתשובה ומאישורו של המערער בהסכם סיום ההעסקה כי הסכומים שקיבל ממכירת פסולת הברזל הסתכמו ב ש"ח, את המסקנה כי טענת החברה הוכחה 800,000 - אך עמדת בית הדין הארצי שונה. הסכום בו חויב המערער נקבע על בסיס אומדנה, בעקבות הודאת המערער בנכונות החישוב אך לא בנכונות הנתון 20 ש"ח לשנה במשך 40,000 של מכירות בסך של שנים (לא הועלתה בהליך טענת התיישנות). אמנם, המערער הודה בהסכם בקבלת הסכום, אך יש לקרוא את הודאתו בהקשר הכולל לפיו החברה תגבה סכום ש"ח בלבד, כך שאין משמעות לסכום 500,000 של הנקוב. לא נמצא בפרוטוקול החקירה אסמכתא ש"ח לשנה, כך שלא 40,000 לנתון של מכירות בסך נמצא בסיס לחישוב התיאורטי שערך החוקר ואושר על ידי המערער . יתר על כן, בעוד החברה השכילה להוכיח במסמכים שהוצגו על ידה באופן משכנע את "ניפוח" המחירים, לא נתמכה טענת החברה על "גניבה" של פסולת ברזל בראיה כלשהי. החברה לא הציגה נוהל, ואף לא נטען כי היה כזה, של מכירת פסולת לגרוטאות, לא העלתה טענה על כך שהיא מכרה פסולת במרוצת עשרים השנים לעבודת המערער או כי התכוונה לעשות כן, לא הביאה כל מידע על נתוני הפסולת ועל מחירה ואף לא סיפקה הסבר כלשהו הכיצד לא היתה מודעת ל"אוצר" ששכב בחצרי מפעלה במשך עשרים שנים מבלי שעלה על דעתה כי הוא קיים. אם אכן בוצעו פעולות מכירה של פסולת ברזל על ידי החברה, ניתן היה לאמוד את הפסדיה כתוצאה מה"פעילות המקבילה" של המערער, אך כמובהר לעיל החברה בחרה שלא להתמודד עם ש"ח. לעומת זאת, 800,000 הנתון של מכירות בסך אם החברה ויתרה מראש על מכירת פסולת הברזל שיתכן והיוותה מבחינתה בעיקר מטרד כנטען על ידי המערער, עדיין ניתן לראות במכירה הפרת משמעת

פסולת מתכות. לטענת המערער, "פסולת" כנלמד משמה היא משהו חסר ערך בעיני בעליו המשליך אותו בהפקר לפח אשפה. לחברה, שלה מפעל תרופות ולא מפעל למתכות, לא היה נוהל למחזור מתכות או מכירתן. מכל מקום מחיר הפסולת "היה שווה פרוטות" ואינו מצטבר לסכום הנקוב בפסק הדין. החברה טענה כי לא נפלו בפסק הדין המפורט והמנומק של בית הדין כל פגם או טעות משפטית ואין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שבפסק הדין הנסמכים על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין מהעדויות שנשמעו בפניו ומעיון באלפי עמודי מסמכים. החברה הוסיפה וטענה כי הערעור סב על קביעות עובדתיות ורצוף בטענות המהוות הרחבת חזית. באשר לחיובים שהושתו על המערער נטען כי הם עולים בקנה אחד עם הודאת המערער ועם כלל הראיות. מבטחים טענה כי אין מניעה, בהיבט העקרוני, (א) 23 להשיב את כספי הפיצויים נוכח הוראת סעיף ) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות 1 )(ב)( 3 ( והוראות התקנון האחיד, אך 2005 גמל), התשס"ה - יש לדחות, משיקולי תכלית ומדיניות, את עיתוי ההשבה עד להגשת בקשה למשיכת כספים מהקרן או לבקשת קצבה מהקרן תוך שקילת השיקולים, בנסיבות אלה, במשנה זהירות. פסק הדין כב' השופט ר' פוליאק פסק כי הקביעות העובדתיות של בית הדין קמא מפורטות ביותר והן נסמכות הן על בחינה דקדקנית של מסמכים וצפיה בסרטון ישיבת הבירור והן על התרשמות בלתי אמצעית מהעדויות. אין לפיכך, לסטות מההלכה לפיה ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים העובדתיים. יחד עם זאת, נקבע כי יש להתערב בפרשנות המשפטית של בית הדין האזורי בשתי סוגיות ולהבהיר את ההחלטה באשר לכספי הפיצויים שהצטברו במבטחים.