נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 ינואר 325 + נטו

55 מס הכנסה

העובדים הזרים, החוקיים והמסתננים כאחד לבלתי כדאית. העובדה כי התנאים החלים בהעסקת עובדים זרים חוקיים אינם נדרשים (או אינם נאכפים) בהעסקת מסתננים מביאה, מן הסתם, לכך כי ההיטל עצמו אינו מספיק על מנת למנוע את העסקתם. מסיבה זו עמדה על הפרק הצעת חוק של הממשלה (שלא התקבלה עד כה) להעלות באופן גורף ורוחבי את שיעור ההיטל החל על העסקת מסתננים, לעומת השיעור החלק על העסקת עובדים זרים חוקיים עם היתר עבודה ובהתאם לענפים שבהם הם מועסקים. בית המשפט המחוזי הסביר בין היתר את קביעתו בכך כי מדיניות אי האכיפה היא המשקפיים שדרכם יש להביט על סוגיית ההיטל על העסקת המסתננים בכללותה. התוצאההסופיתהיאשהמסתננים עובדים בישראל בכל הענפים ללא "היתר" כדין. הממשלה משלימה עם תופעה זו, גם אם בלית ברירה, וגם אם באופן זמני. בין המסתננים קיימים כאלה העובדים בענף התעשייה. המחוקק מצא לנכון לקבוע שיעור היטל נמוך יותר לעובדים זרים בענף זה. שיעור זה לא נקבע בשל כך שמדובר בעובדים בהיתר לפי חוק עובדים זרים. שיעור זה נקבע אך בשל כך שהמחוקק מצא לנכון לעודד את ענף התעשייה. סוף דבר בית המשפט המחוזי פסק כי על העסקת מסתננים ) המועסקים בענף 5() (א 2 בעלי היתר לפי סעיף . כמו כן, 15% התעשייה יש להטיל היטל בשיעור של בית המשפט המחוזי קבע כי מכיוון שניתנו בסוגיה זו פסקי דין סותרים נוספים על ידי בית המשפט המחוזי ושיכול שיוגשו לגביהם ערעורים לבית המשפט העליון ניתן להכפיף את ההליך לפסק דינו של בית המשפט העליון בסוגייה זו. , בבית הדין המחוזי מרכז- 52055-02-18 תקציר ע"מ לוד, על ידי כב' השופט שמואל בורנשטין, המערערת: אי. אם. שגב תעשיות בע"מ, המשיבה: פקיד שומה 19.12.2019 רחובות, ניתן ב-

אף האיסור להעסיק עובדים זרים ללא היתר. לאור זאת פסק בית המשפט המחוזי כי יש לראותם כעובדים זרים גם לצורך קביעת שיעור ההיטל, על אף שאין בידם היתר לעסוק בענף התעשייה לפי החוק. הקלה בשיעור ההיטל לענף התעשייה (כמו גם בסיעוד החקלאות והבניין), הוענקה, מן הסתם, בשל הקושי בהשגת ידיים עובדות ישראליות לענפים אלה. לדעת בית המשפט המחוזי לכך יש להוסיף את מדיניות הממשלה בדבר "אי הרחקה" ומדיניותה בדבר אי נקיטת פעולות אכיפה כנגד המעסיקים שמעסיקים מסתננים. אכן, אין מדובר ב"היתר" במובנו בחוק עובדים זרים, אך קשה להתעלם ממשמעותה של מדיניות של הממשלה זו, במיוחד עת היא מבוססת על הדין הבינלאומי ועל חוק היסוד. יתר על כן, הצורך להשוות בין עובדים זרים חוקיים ובין מסתננים לרבות בכל הקשור לעצם הטלת ההיטל היא שעמדה ביסוד פסק דינו של בית המשפט העליון בהלכת סעד והשוואה זו אינה מסתיימת, ואין ראוי שתסתיים, רק בעצם הטלת ההיטל, אלא אף בשיעור ההיטל. כמו כן, בית המשפט המחוזי לא הסכים עם פסיקות קודמות שניתנו ע"י בית המשפט המחוזי בעניינים דומים בהם עלתה שאלת גובה היטל על העסקת מסתננים בתעשייה. בפסקי דין בעניין "דב שמירה" ו"עמי תעשיות", שם נפסק כי על המעסיק לשלם על העסקת מסתננים על אף שהועסקו 20% היטל של בענף התעשייה שלגביו חל היטל מופחת. בית המשפט המחוזי הסביר את אי הסכמתו לפסיקות הקודמות בכך שבית המשפט לא מצא תימוכין לכך ששלילת ההקלה בגובה ההיטל היא שתביא מעסיקים בענף התעשייה להעסיק דווקא עובדים זרים חוקיים ולא מסתננים, ולא הוכח כי הוא שמאזן 15% ל 20% ההבדל בשיעור ההיטל בין נכונה את הנזק עם תופעת העסקת המסתננים. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי ההיטל אכן מיועד להגן על עובדים ישראלים ולהפוך את העסקת