נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 דצמבר 324 + נטו

שכר

78

אילולא היו העובדים מקבלים תלושים, הם היו נדרשים לרכוש ארוחות בכספם או לטרוח ולהביא אוכל מהבית כך שברור כי הם אלו שהפיקו את התועלת הישירה והעיקרית מהארוחות. טובת ההנאה שצמחה מכך למעביד היא עקיפה וטפלה לעומת טובת ההנאה שצמחה לעובד. העובדה שרכישת תלושי הארוחות היוותה מרכיב בעסקה מסחרית שנקשרה בין המערערת ללקוחותיה, אין בה לשנות לעניין זהותו של הנהנה העיקרי מהארוחות. כתוצאה מניכוי מס התשומות על ידי המערערת, עובדיה צרכו שירותים, כצרכנים סופיים, מבלי ששולם עבור שירותים אלו מס ערך מוסף. תוצאה זו א, ולכן אין לאפשר 15 עומדת בניגוד לתכלית תקנה א לתקנות עולה כי תנאי 15 אותה. מלשון תקנה לניכוי מס תשומות הוא הדרישה למכירת התשומות לעובד עצמו כצרכן סופי של התשומה, ולא ניתן להסתפק במכירת התשומה ללקוחות. קבלת הטענה כי המעביד פטור מדיווח ישיר על עסקה עם עובדיו, לאור העובדה שהתשומות בשל עובדיו מגולמות במחיר העסקאות עם לקוחותיו (שהן בגדר "עוסק") ו/או במחיר הנכסים או השירותים לצרכנים הסופיים של לקוחותיו, תרוקן מתוכן את א. גם אם נניח שהמערערת לא הייתה ערה 15 תקנה להלכה הפסוקה בתחום, היה עליה לקחת בחשבון כי א לא תתקבל על ידי המשיב 15 פרשנותה לעניין תקנה והיא תצטרך להחזיר את מס התשומות שקיזזה. לעניין קיזוז תשומות בגין רכבים סבר בית המשפט כי לתקנות מע"מ 14 תכליתה הסובייקטיבית של תקנה הולמת את הפרשנות המוצעת על ידי המשיב לפיה מחוקק המשנה ביקש להימנע ממתן עדיפות להשכרת רכב פרטי על פני מכירת רכב פרטי ולכן החיל בשני המקרים את האיסור על ניכוי מס תשומות. עם זאת מוסיף בית המשפט תמיהה ואף ביקורת על המחוקק בעניין הכרה בתשומות הקשורות לאחזקת רכב פרטי

א לתקנות מע"מ. לטענתו, תלושי הארוחות 15 תקנה שנרכשו עבור העובדים הם בגדר "תשומה בשל עובד" א, שכן טובת ההנאה הדומיננטית מהם 15 לפי תקנה צומחת לעובד. עוד טוען המשיב כי אין מניעה להחיל א על תשומה מעורבת, אף בהנחה שגם 15 את תקנה למעביד נצמחה הנאה מאספקת הארוחות לעובדיו. לטענתו, על תשומה מעורבת בשל עובד יש להחיל , שכן מדובר בתקנה 18 א ולא את תקנה 15 את תקנה ספציפית. לעניין הרכבים טען המשיב כי אף אם המערערת עשתה שימוש ברכבים לצרכים עסקיים בלבד, לא יהיה בכך לסייע לה לאור הלשון החד , שאינה מבחינה בין שימוש 14 משמעית של תקנה עסקי לשימוש פרטי ומוציאה מתחולתה רק את רשימת החריגים שברשימה הסגורה המפורטת (ב) לתקנות 14 (ב). לגישת המשיב, בתקנה 14 בתקנה מע"מ מופיעה רשימה סגורה של עוסקים הרשאים לנכות מס תשומות בגין מכירה או השכרה של רכבים פרטיים, כאשר כל עוסק אחר זולתם אינו רשאי לנכות מס תשומות במקרים אלו, אף אם השימוש ברכבים היה לצרכים עסקיים בלבד. דיון והכרעה הצדק עם המשיב כי הנהנה העיקרי והדומיננטי מצריכת הארוחות הוא העובד. בכך נדחית טענת המערערת, כי אין לראות ברכישת תלושי הארוחות א. מכאן, 15 משום "תשומה בשל עובד" לפי תקנה שיש לראות ברכישת תלושי הארוחות משום "תשומה בשל עובד" באופן המחייב את יישום הוראות תקנה א. כשם שלא כל תועלת הצומחת לעובד מהתשומה 15 די בה כדי לשלול מהמעביד את ניכוי מס התשומות, כך גם אין בעובדה שחלק מהתשומה היא לטובת המעביד כדי לאפשר את ניכויה. בסופו של דבר, המבחן הוא של עיקר וטפל והצורך הוא באיתורו של הנהנה הישיר והדומיננטי מהתשומה, גם אם אינו הנהנה הבלעדי ממנה.