נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 נובמבר 323 + נטו

משפט עבודה

15

ומקצועיותה וכל זאת בשפה שניתן בהחלט לומר כי אינה מכבדת לא את הכותבת ולא את העובדת כגון: "...אבל אם כבר פותחים את נושא הביריונות והאיומים... סביב המדענים הראשיים פעלת לביזוי המשרד... הפגיעה שלך היא פגיעה מערכתית. היא שמה לבוז את כל המשרד ואת כל היחידה שלנו...". בשלב השני בחן בית הדין את הגדרת לשון הרע וקבע כי המדובר בהגדרה רחבה הנבחנת בסטנדרט האדם הסביר, בגיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה, שכן די שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו. במקרה זה נמצא כי ד"ר גרוס כתבה דברים קשים המשפילים את העובדת ואף נשלחו לממונים על העובדת. בשלב השלישי נמצא כי הודעת הדואר מהווה לשון הרע והיא אכן פורסמה. לפיכך, נדרש בית הדין להחיל את ההגנות שבחוק. נמצא כי הדברים שפרסמו אודות העובדת רובם ככולם אינם נוגעים לתחום תפקידה ולפיכך אין מדובר בפרסום המותר ) לחוק. לעניין ההגנות הקבועות בסעיף 9(13 לפי סעיף לחוק נקבע, כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע 15 וקנה המידה הוא אוביקטיבי. לעניין תום הלב של ד"ר גרוס נקבע, כי הפרסום פגע בעובדת מעבר לספק סביר ובכך יש להשליך אף על תום ליבה בביצוע הפרסום, שהרי ד"ר גרוס שלחה את הודעת הדואר אלקטרונית פעם אחת בשגגה ולפני שסיימה לכתוב את הדברים, ובהמשך פעם נוספת. קרי, היה לה חלון הזדמנויות לבחינת הדברים ולברירה קפדנית של מילותיה, אולם היא שבה וחזרה על אותם ביטויים ואף הוסיפה לכתוב. עוד התרשם בית הדין כי היתה יריבות בין העובדת לד"ר גרוס הן בפן המקצועי והן בפן האישי וזו השליכה הן על תוכן הפרסום והן על השפה בה נקטה ד"ר גרוס. נקבע כי ד"ר גרוס לא הבהירה מדוע לא נקטה דרך אשר פגיעתה בעובדת פחותה ובכך יש בהתנהלות זו כדי להעיד על העדר תום לב בביצוע הפרסום שבנדון.

באמצעות איסור על פרסום אשר עלול להשפילו, לבזותו או לפגוע בו. זאת בכפוף לסייגים הקבועים שלבים לצורך 4 בחוק. הפסיקה קבעה בחינה של התקיימות לשון הרע: . פירוש הביטוי הפוגע בהקשר אובייקטיבי 1 ושאיבת המשמעות העולה ממנו על פי אמות מידה של האדם הסביר. . יש לברר האם הביטוי מהווה לשון הרע והאם 2 הביטוי אכן פורסם עפ"י הוראות החוק. . האם עומדות למפרסם ההגנות המנויות 3 בהוראות החוק. . אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים 4 הקודמים, נבחנת שאלת הסעדים ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לנפגע. בחינת שלבים אלו נערכים תוך איזון בין הזכות לשם טוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי, זכויות המוגנות כחלק מכבוד האדם במסגרת חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו. עוד נקבע בעבר בפסיקה כי יש להתחשב בערכים ובמאפיינים הייחודיים של יחסי העבודה כגון: הבטחת שיח פתוח, שקיפות, שיתוף וגילויים מרביים, וכן כי לעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות נוכח לחץ העבודה וכי לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי. יחד עם הקביעות הללו יש להתחשב בחובות תום הלב המוגברות המוטלות על הצדדים לחוזה עבודה, פערי הכוחות ובהשפעה שתיתכן לאמירות של ממונה בנסיבות מסוימות. במקרה זה בשלב הראשון נמצא כי הביטוי שבמחלוקת הינו הודעת דואר אלקטרוני אשר מנוסחת בלשון קשה ומשתלחת ובהאשמות קשות שהטיחה ד"ר גרוס כלפי העובדת לעניין תפקודה