נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 אוגוסט 321 + נטו

ביטוח לאומי

40

במועדים שבהם התובעת ביקרה קרובי משפחה ולכן לא הייתה במקום. נטען כי לא הוצגו כל ראיות שמרכז חייה של התובעת אינו ממשיך להתנהל בישראל, חרף ביקוריה אצל הבעל בחבלה. גם אם היא מבקרת אצל בעלה לעתים תכופות, וביתר הזמן נודדת בין קרובי המשפחה השונים, אין בכך להעיד על הסטת מרכז חייה לכפר חבלה. לטענת המל"ל, מרבית הראיות שהוצגו על ידי התובעת אינן מצביעות על זיקות ברורות לישראל. לתובעת אין כתובת מגורים קבועה שהוכח שהיא מתגוררת בה באופן קבוע. לבעלה של התובעת בית רחב מידות ומסודר בריהוט נוח בכפר חבלה ואין כל היגיון בטענת התובעת כי בזמן שנישאה בשנית ובחרה להקים משפחה עם בעלה תושב השטחים, ומשנולדו להם שלושה ילדים שהם פעוטות, היא בוחרת לנדוד עם ילדיה, לסבול מצוקת דיור ונאלצת להתארח אצל בני משפחה, שעה שלרשותה עומד בית נוח וזמין עם בעלה כאמור. עוד נטען כי התובעת לא הציגה כל ראיה התומכת בכך שמרכז חייה בישראל. נטען כי נתוני צריכת החשמל והמים מעידים על צריכה שאינה תואמת למגורי משפחה בדירה, והמשפחה אמנם לא נמצאה בדירה בביקורי החוקרים, אשר מצאו בביקוריהם סימנים לכך שהתובעת אינה מתגוררת בדירה. דיון משפטי כב' השופטת י' מזרחי-לוי קבעה כי דין התביעה להתקבל. התובעת היא אזרחית ישראל ועל בסיס נקודת מוצא זו ובנסיבות שבהן אין ראיות לכך שבעבר נשללה ממנה התושבות או שעזבה את ישראל לפרקי זמן ממושכים, הנטל להוכחת הטענה ולפיה התובעת חדלה מלהיות תושבת ישראל מוטל על המל"ל. נקבע כי לא עלה בידי המל"ל להרים את נטל ההוכחה ולשכנע כי התובעת הפסיקה להיות . לכל היותר ניתן לומר 2017 תושבת ישראל בינואר כי כפות המאזניים נותרו מעוינות בבחינת מרכז

נוספת על ידי משרד חקירות בבית משפחת ס' אשר בכפר בחבלה. התובעת, שנמצאה במקום, מסרה הודעה לחוקר, אשר גם צילם תמונות בבית. אין חולק כי הבית בכפר חבלה מרוהט באופן מלא לרבות ביהוט התואם מגורי משפחה עם ילדים. לתובעת נשלח מכתב לפיו על פי המידע והממצאים שבידי במל"ל, לכאורה הפסיקה התובעת להיות תושבת ישראל, הואיל ואינה מתגוררת בתחום מדינת ישראל . התובעת הגישה 2017 בתקופה שמחודש ינואר השגה למל"ל, אולם המל"ל נותר בעמדתו, וקבע כי התובעת אינה תושבת ישראל. מכאן התביעה. לטענת התובעת, יש לראות בה תושבת ישראל, כפי שהייתה מיום לידתה. היא אינה מעוניינת לעבור לחיות ולגור במקום אחר, אף לא עם בעלה בבית משפחתו בכפר חבלה. התובעת טענה כי בשל מצבה הכלכלי הקשה היא נעה ונדה בין בתים שונים של קרובי משפחתה, בית בעלה כאמור, בית הוריה בביר אל מכסור ובתיהם של בני משפחת בעלה בלוד. לטענתה מאז נישואיה לבעלה מנסים בני הזוג לקבל אישור שהייה בישראל עבור הבעל, ללא הצלחה. בשל מצב זה מבקרת התובעת עם ילדיה כמה ימים מדי חודש בכפר חבלה. לעניין החקירה שבוצעה, התובעת הסבירה שבשל נדודיה כאמור לא הייתה בדירתה במועדי הביקורים. התובעת תיארה תנאי חיים דלים ביותר בדירה אשר כמעט ריקה מריהוט. אף נתוני החשמל ומים בדירה מצביעים על צריכה מינימלית, והתובעת הסבירה זאת במצוקה כלכלית ובשהותה אצל בני משפחתה כאמור, אולם המל"ל אינו רשאי להסיק מכך כי היא מתגוררת מגורי קבע בשטחים. על יסוד כל אלה, נטען כי מאחר שהתובעת היא בעלת אזרחות ישראלית, תושבת ישראל עד מועד השלילה, חלה חזקה עובדתית שהיא תושבת ישראל, והמל"ל לא עמד בנטל להוכיח אחרת. נטען כי הבסיס לשלילת התושבות הוא שלושה ביקורים אקראיים שנעשו במקום המגורים,