נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 יולי 320 + נטו

עובדים זרים

67

"עובדים זרים" לצורך ההיטל, אך לא לצורכי הפטור מהיטל בנסיבות שבהן קיים פטור כאמור. ממילא לא ניתן לומר כי כך הוא דינם של מסתננים המועסקים בעבודות סיעוד במוסד סיעודי, מהסוג הנדון בערעור דנן. הפטור מהיטל העסקה לעובדים זרים בענף הסיעוד מיועד רק לעבודת סיעוד מסוג מסוים, דהיינו סיעוד ביתי, אך לא לסיעוד מוסדי. ככל שמדובר בעובד זר המועסק בעבודת סיעוד מוסדי, עבודה זו לא רק שהיא מפירה את האיסור הכללי לעבוד ללא היתר (איסור שאינו נאכף זמנית בשל מדיניות אי האכיפה), אלא אף מפירה את האיסור הקונקרטי לעבוד בעבודה מסוג זה, איסור החל גם על עובד זר בעל היתר עבודה. נקבע כי גם בהינתן מדיניות אי האכיפה, לא יעלה על הדעת שמצבו של מי שמעסיק מסתננים בעבודת סיעוד מוסדי, יהיה עדיף על פני זה המעסיק באותה עבודה ממש עובדים זרים אחרים. בעוד האחרון ישלם היטל (שהרי אין לומר כי הוא מעסיק "כדין" עובדים סיעודיים), הראשון יהיה פטור מההיטל, אם וככל שנקבל את גישת המערערת. נקבע כי מדיניות אי האכיפה אינה יכולה להביא לתוצאה לפיה דווקא דינו של מעסיק מסתננים יהיה טוב יותר ממצבו של מי שמעסיק עובדים זרים חוקיים. טענת המערערת ולפיה אין משמעות באיזה ענף תעסוקה משתלבים המסתננים, וכי יש לבחון את סוגיית הפטור מהיטל בהעסקה בענף הסיעוד מתוך נקודת מוצא שהמסתננים כבר נמצאים במדינה, אינה יכולה לעמוד נוכח המדיניות הברורה באשר לעובדים זרים. בתי המשפט חזרו והדגישו כי הטלת ההיטל על מסתננים תואמת את עמדתה העקבית של הממשלה בעניין זה, ולא נמצא מקום להתערב בה. נקבע כי הפטור מההיטל לא נשלל ממי שמעסיק מסתננים בענף הסיעוד המוסדי בשל כך שמדובר במסתננים. הרוח הנושבת מפסיקת בית המשפט העליון היא כי דין אחד ראוי שיהא לעובדים זרים חוקיים, ולמסתננים, תוך התחשבות במעמדם

כי למסקנה זהה, ובאותן נסיבות ממש, הגיע בית המשפט המחוזי בעניין מעונות יניב. מדיניות אי האכיפה נובעת מהתפיסה כי למסתננים מנועי הרחקה קיימת זכות לעבוד לפרנסתם בישראל מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והמדינה אף הצהירה כי בשלב זה לא תאכוף על מעסיקיהם יום 30 את איסור ההעסקה, תוך התחייבות להודיע מראש לפני שתחל בפעולות אכיפה כאמור. עם זאת, המדינה לא מצאה לנכון להעניק לאותם מסתננים היתרי עבודה, וזאת לאור מדיניות הממשלה באשר לצמצום עובדים זרים בכלל, ולטיפול במסתננים בפרט. מדיניות זו אושרה על ידי בית המשפט העליון. בד בבד עם אישורה של אותה מדיניות קבע בית המשפט העליון בעניין סעד, כי מדיניות אי האכיפה לחוד, והתכלית להביא לצמצום העסקת עובדים זרים (בין היתר בדרך של הטלת היטל), לחוד. אין, אפוא, לומר כי למסתננים אישור לעבוד (להלן: "עניין באקארי"), או כי למעסיקיהם יש היתר להעסיקם. המדיניות שננקטה מתמצית בהימנעות מביצוע פעולות אכיפה נגד העסקה אסורה של מסתננים כאמור, וברי כי אלמלא קיומו של האיסור, מדיניות זו לא הייתה נדרשת מלכתחילה. נקבע כי מסקנה זו מתיישבת עם תכלית החוק, דהיינו כי הטלת ההיטל משתלבת במערך החקיקתי הכולל ביחס לתופעת ההסתננות ומשולבים בו אמצעים פיסקליים נוספים. ההיטל נועד להגשים את מדיניותה העקבית של הממשלה, שבה לא מצא לנכון בית המשפט העליון להתערב, לעודד עבודה של עובדים ישראלים ולצמצם ככל שניתן את עבודתם של זרים, למשל באי הענקת נקודות זיכוי. נקבע כי אף אילו היה מקום לקבל את טענת המערערת לפיה מדיניות אי האכיפה יש בה כדי להביא את עבודתם של המסתננים לכדי עבודה "כדין", כי מדיניות זו משמעה שאין מקום להבחין בין עובדים זרים שהותרה כניסתם לישראל לצורכי עבודה ובין מסתננים, וכי אין זה סביר שאלה ייחשבו