נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 יולי 320 + נטו

תנאי עבודה

16

בתשלום שכר עבודה אף כאשר המדובר בהפסקה רצונית וממשית כרוכה בהכבדה שאינה קלת ערך. בית הדין הארצי קבע כי קביעה קטגורית לפיה כל דקות אף אם זו "רצונית 30- זמן הפסקה הקצרה מ וממשית" ייחשב כזמן עבודה, אם לא ניתנה במהלך דקות לפחות מעוררת 30 יום העבודה הפסקה בת קושי. שאלת סיווג ההפסקה צריך להיבחן בראש ובראשונה על פי ניתוח ממשות ההפסקה. משמעות הדבר היא כי לא ניתן לקבוע כללים או להסיק מסקנות גורפות, אלא יש צורך בעיצוב המסגרת הכללית החולשת על הפסקות אלה באופן שתאפשר התאמת הדין החל עליהן לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. סוף דבר בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של המעסיקה וביטל את ההחלטה של בית הדין האזורי לעבודה לנהל את התביעה כתביעה ייצוגית כנגד המעסיקה. , בבית הדין הארצי 48239-01-18 תקציר בר"ע לעבודה, על ידי כבוד השופטים: אילן איטח, חני ומיכאל שפיצר, המערערת: ביפר אופק-גנדלר תקשורת ישראל בע"מ, המשיב: רז צחי, ניתן 6.2.18- ב

ואינו אדיש לשאלה זו אזי הוא חייב אף בתשלום בגינה. בית הדין הארצי לעבודה פסק כי אין מקום להנחה דקות לעולם אינו 30- גורפת כי זמן הפסקה הקצר מ זמן הפסקה ממשי ואפקטיבי והתשובה לשאלה זו תלויה בדפוסי העבודה במקום העבודה, ובכלל זה בין היתר, מהו סדר גודלה של הפסקה ממשית תוך היזקקות, בין היתר, כאינדיקציה להפסקה ממשית לעוגנים הכמותיים בחוק הן להפסקה ראשית והן להפסקה משלימה. לצורכי הכרעה במקרה זה פסק בית הדין הארצי כי אין לשלול שגם הפסקה הקצרה דקות תהא "ממשית ורצונית" שהמעסיק לא 30- מ אמור לשלם בגינה. כאשר ההפסקה "רצונית וממשית" העובד לא יצא נפסד (שכן הוא זכה לבקשתו להפסקה ממשית), ואילו מבחינת המעסיק לא היה העובד "מוכן ומזומן" בפרק זמן זה לביצוע העבודה, ולכן טמונה 30- בעמדה גורפת כי יש לשלם על הפסקה הפחותה מ דק מהווה סכנה להפיכת זמן שאינו עונה מלכתחילה על ההגדרה של זמן עבודה כזמן עבודה. מעבר לכך, טענה זו משבשת את איזוניו הפנימיים של החוק, אשר ובכפוף לעקרון תום הלב והמידתיות חייב את המעסיק בתשלום שכר בגין הפסקות קצרות, לשירותים או החלפת כוח ואוויר. חיוב המעסיק