נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 יולי 320 + נטו

תנאי עבודה

15

ההמחשה ניטול הפסקה שנטל העובד לבקשתו לצורך דקות. 23 הליכה בבנק, ובדיעבד הסתבר כי זו ארכה האם משמעות הדבר היא כי אך מפאת היותה קצרה דקות מהווה היא בהכרח זמן עבודה? בית הדין 30- מ הארצי קבע כי מסקנה גורפת זו אינה יכולה לעמוד, ויש להכריע במעמדן של הפסקות אלה תוך היקש מעקרונות החוק הכלליים ותוך היזקקות לשיקולי מידתיות, סבירות ותום לב. לעניין הפסקות אלה התייחס בית הדין הארצי לשני מצבים: הפסקה "רצונית שהיא לא ממשית" שהיא דומה יותר להפסקה של החלפת כוח ואוויר שאינה קוטעת את רצף העבודה. לבין הפסקה שהיא "רצונית וממשית" שבה העובד יוצא על פי בקשתו דקות, ברוח הדוגמא 30- להפסקה אשר משכה קצר מ דקות שנטל העובד לצורך 23 לעיל של הפסקה בת סידור אישי מחוץ למקום העבודה. הפסקה זו אינה באה בגדר ההפסקות שהמעסיק חייב בתשלום שכר עבודה בגינן, שכן העובד מרצונו אינו מוכן ומזומן לביצוע העבודה. בית הדין הארצי קבע כי אחד המאפיינים של זמן הפסקה הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, בין אם מדובר באכילה, מנוחה ובין אם מדובר ביציאה לסידורים אישיים כאלו ואחרים. בזמן ההפסקה על העובד להיות נתון לרשות עצמו ולהיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, ובפרט על המעסיק להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במפעל. מכאן כי כאשר העובד בוחר, אך לא חייב, להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה או שבשל אילוץ אובייקטיבי שאינו קשור לתהליך העבודה (כגון, מיקומו המרוחק של מקום העבודה) אינו יוצא ממקום העבודה בהפסקה, אך הוא חופשי לעשות במקום העבודה כרצונו והמעסיק אדיש לשאלת נוכחותו הרי שאין בעובדת הימצאו במקום העבודה כדי לשלול את אופיו של הזמן כזמן הפסקה שאינו מזכה בתשלום שכר. ואילו, כאשר המעסיק מחייב את העובד להישאר במקום העבודה או מצפה ממנו

על קביעה זו הגישה המעסיקה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. לטענת המעסיקה, אין מקום לקבוע דקות אינה 30- כלל מכני כי כל הפסקה שפחותה מ אלא הפסקה קצרה להחלפת כוח. כמו כן חלה עליה דקות 30 דקות מתוכם 45 החובה ליתן הפסקה של ברצף רק לאחר תשע שעות, שכן מענה טלפוני אינו עבודת כפיים. פסק הדין בית הדין הארצי לעבודה עשה הבחנה בין סוגים שונים של הפסקות שחלקן נקבעו בחוק וחלקן לא עוגנו בחוק כדלקמן: הפסקות שהמעסיק חייב לתת וחייב לשאת בעלותן - הפסקות אלה, בהתחשב בתכליתן ומשכן הקצר (כגון שימוש בשירותים), אינן אוצרות את הכוח להפסיק את רצף העבודה, שכן משכן הקצר מחייב המשך שהות בחצרי המעסיק וברשות המעסיק והוא מונע ניצולן באופן אפקטיבי לצורך אחר זולת החלפת אוויר וכוח. משכך, קבע המחוקק כי אלה נחשבות לזמן עבודה. הפסקות שהמעסיק חייב לתת אך אינו חייב לשלם – בגדר זה מונה החוק באופן מפורש את עבורן ההפסקה לצורכי תפילה. - הפסקת זו חייבת להינתן הפסקת מנוחה וסעודה כאשר יום העבודה בן שש שעות לפחות. משמע, חובת מתן הפסקה זו אינה חלה כאשר יום העבודה קצר משש שעות או כאשר המדובר בעבודה שאינה "עבודת כפיים" ואורך יום העבודה אינו עולה על תשע שעות. אשר למידת ההפסקה מקום בו חלה דקות 45 חובה לתיתה הרי שהיא צריכה להיות בת לפחות והפסקה זו ניתנת לפיצול ובלבד שתורכב דקות לפחות. 30 לאחר הפיצול מהפסקה בת - הפסקות קצרות אחרות שלא הוסדרו מכוח החוק דק' ולגביהן 30- הפסקות אלה הן הפסקות קצרות מ המחוקק לא הסדיר באופן ישיר את תוצאתן. לשם