נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 יוני 319 + נטו

התפטרות ופיטורים

81

ההסתדרות. מהחומר הראייתי עולה כי הנציג נפגש עם החברה מספר פעמים, ונראה כי זכויותיהן של התובעות נבדקו והסכם הפרישה עליהם חתמו נבחן בקפידה. בהסכם הפרישה לא מוזכר כלל עניין העתקת החברה. תוקפו של ההסכם אינו מותנה ביישום תכנית העתקת החברה ולא עולה כל זיקה בין תוכן ההסכם לבין מועד העתקת משרדי החברה. גם מאסופת ההתכתבויות בין הצדדים במהלך המשא ומתן לא עולה כל התחייבות מצד החברה למועד המעבר או לעצם ביצועו. לאור האמור לעיל, נקבע כי בית הדין שוכנע כי לאורך המשא ומתן שהסתיים בחתימה על הסכם הפרישה, לא הייתה כל התחייבות חוזית/משפטית מטעם החברה להעתקת או במועד מסוים כלשהו. 2015 החברה בחודש ינואר לעניין הקשר בין מצג השווא שהוצג לכאורה לתובעות לבין החתימה על הסכמי הפרישה, מתמלול הקלטת הפגישה שנעכרה יממה לפני מועד המעבר הנטען, בין התובעות לבין נציג ההסתדרות והיועצת המשפטית מטעם ההסתדרות, עולה כי התובעות היו מודעות לכך שמשרדי החברה לא יועברו כמתוכנן ואף היו ערות לאפשרות שלא יועברו כלל. יתר על כן, במהלך הפגישה הבהיר נציג ההסתדרות לתובעות כי הואיל ורשות החברות טרם אישרה את ההסכם, יש באפשרותן לחזור בהן ולשוב לעבודה. אולם, ציין כי הן עלולות לאבד את תנאי הפרישה המיטיבים שניתנו להן. נקבע כי מהדברים עולה בבירור כי התובעות היו מודעות לאפשרות שהחברה לא מתעתדת לעבור למחרת וייתכן כי לא תעבור כלל, ולמרות זאת לא נענו להצעת נציג ההסתדרות לביטול ההסכם ולא פנו לחברה לקבלת הבהרות. נראה אפוא כי התובעות שקלו את האפשרות שהחברה לא תעבור, והחליטו לקחת סיכון מחושב, לאור תנאי הפרישה המיטבים שניתנו להן במסגרת הסכם הפרישה. נוכח האמור, נדחית טענת התובעות, לפיה ישנו קשר סיבתי בין החתימה על ההסכם ופרישתן לבין מצג השווא שהציגה לכאורה החברה ביחס למועד העתקת

התובעות וההסתדרות היו ערים לחוסר הוודאות סביב מועד המעבר, באופן השומט את הבסיס תחת טענתם ל-"מצג השווא". אף בפנייתה הראשונה של ההסתדרות בשם התובעות, נכתב כי החברה נדרשת לנהל מו"מ עם ההסתדרות בנוגע לזכויות העובדות לאור "אי הוודאות" בנוגע למעבר החברה. נטען כי ההסכם לא הותנה במעבר החברה, לא כלל כל התחייבות של החברה בנוגע להעתקת משרדיה, ולא יצר כל זיקה בין רצונן של התובעת לסיים את עבודתן לבין כוונת החברה להעתיק את משרדיה. לעניין טענת ההטעיה, החברה טענה כי הסיבות בגינן משרדי החברה לא הועברו כמתוכנן, לא היו תלויות בה ולא היו ידועות לה קודם לפרישתן של התובעות.  פסק הדין הנשיא כב' השופט א' אברהמי קבע כי השאלה העיקרית בענייננו היא האם היה פגם של הטעיה או טעות בכריתת החוזה, המאפשר לתובעות 15- ו 14 לבטלו תוך זמן סביר, כאמור בסעיפים לחוק החוזים. נקבע כי מחומר הראייתי עולה כי פניית התובעות להסתדרות נעשתה כבר בספטמבר , כחודשיים לפני שעמד על הפרק תאריך 2014 משוער להעתקת החברה. בעקבות פנייתן, פנה נציג ההסתדרות לחברה בדרישה לקיים משא ומתן בנוגע לתנאי העבודה ויחסי העבודה ביחס לתכנית העתקת החברה וכן בנוגע לתנאי הפרישה לעובדים שיבחרו שלא להמשיך את עבודתם. נקבע כי בניגוד לטענת התובעות כאילו מועד העתקת החברה היה ידוע לכל וממנו נגזר מועד פרישתן, נראה כי בזמן אמת, בסמוך למועד חתימתן על הסכם הפרישה, היו בחוסר ודאות בנוגע למועד המעבר. התובעות אף ציינו זאת בכתב תביעתן: "סביב הסכמת התובעת לסיים את העבודה היו אפופות השערות וניחושים שהותירו את התובעת בחרדה לגורלה". כאמור, בהליך המשא ומתן שהסתיים בחתימה על הסכם הפרישה היו התובעות מיוצגות על ידי נציג