נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 מאי 318 + נטו

עובדים זרים

42

נוקטת מדיניות ברורה של אי מתן היתרי העסקה לעובדים זרים בענף זה. קל וחומר שלא ניתן להעניק בגין העסקה כאמור, שכאמור הרשות המנהלית אינה מתירה אותה ואינה מנפיקה היתרי העסקה בגינה, תמריץ פיסקאלי בדמות פטור מהיטל העסקת עובדים זרים. לעניין זה אין הבדל בין עובד זר שנכנס כחוק לישראל לבין עובד מסתנן, שכן שניהם, בלי הבחנה בין אחד למשנהו, אינם רשאים לקבל היתר העסקה בענף הסיעוד המוסדי ולכן לא ניתן לומר כי העסקתם שם היא "כדין". אף אם יימצא מי שיאמר כי בעקבות ההלכה בעניין שלמה סעד הושווה מעמדם של עובדים מסתננים לעובדים זרים שנכנסו כחוק לישראל, הן לעניין הטלת ההיטל והן לעניין ההחרגה ממנו, הרי משעה שעובדים זרים "חוקיים", דהיינו, עובדים שנכנסו כחוק לישראל, אינם מורשים לעבוד בטיפול סיעודי בענף הסיעוד המוסדי, על כורחך אתה אומר כי גם עובדים מסתננים אינם רשאים לעבוד בטיפול סיעודי במוסד סיעודי, ולו מקל וחומר. כל תוצאה אחרת תחטא לעיקרון לפיו אל ייצא חוטא נשכר. כאמור, בכל הנוגע לטיפול סיעודי בענף הסיעוד המוסדי, נקבע כי התשתית העובדתית מלמדת באופן ברור כי לא ניתן לקבל היתרי העסקה של עובדים זרים בתחום זה, בין שעובדים זרים שנכנסו 1/ כחוק לישראל המחזיקים ברישיון ישיבה מסוג ב ובין שעובדים מסתננים המחזיקים ברישיון שהייה ). אלו כמו אלו, בלא הבחנה ביניהם, 5() (א 2 מסוג אינם רשאים לעבוד בטיפול סיעודי במוסד דוגמת זה המנוהל על ידי המערערת ולכן לא ניתן לומר כי העסקתם היא העסקה על פי "דין". כל עוד החלטות הממשלה ונוהלי רשות האוכלוסין וההגירה הקובעים כי ניתן לקבל היתרי העסקה של עובדים זרים רק לצורך טיפול סיעודי בבית המטופל הסיעודי עומדים בעינם ומיושמים בפועל, לא ניתן לומר כי העסקה בפועל של עובדים זרים בניגוד לנהלים אלה במוסד

התחייבותה של המדינה שלא לאכוף את האיסור הפלילי על העסקתם של העובדים המסתננים כמתן היתר בפועל להעסקתם בישראל. לטענת המערערת יש לראות באשרות השהייה הזמניות שבידי העובדים המסתננים כמעניקות להן, או לפחות לא שוללות מהן, את הזכות לעבוד בישראל, וזאת לאור מעמדם המיוחד כמנועי הרחקה. עמדת פקיד השומה היא כי כדי שעובד זר, לרבות עובד מסתנן, יהיה מועסק "כדין" בענף הסיעוד, על מעסיקו להחזיק בהיתר העסקת עובדים זרים, ובענף הסיעוד בפרט. כמו כן על העובד הזר להחזיק ברישיון שהייה ועבודה שניתן מכוח חוק הכניסה לישראל או מכוח תקנות הכניסה לישראל. לעמדת פקיד השומה, לכל העובדים הזרים שמועסקים כדין, לרבות בענף הסיעוד (הביתי), יש רישיון ישיבה מכוח חוק הכניסה לישראל. משעה שלמערערת 1/ ב אין היתר להעסקת עובדים זרים, לא ניתן לומר על העסקתם של המסתננים כי היא "כדין" באופן המחריג אותם מהגדרת "עובד זר" וכפועל יוצא גם מגדר החבות בהיטל. בית המשפט קבע: כב' השופטת י' סרוסי קבעה כי לא מצאה לשנות מהחלטתה בעניין מעונות יניב לפיה חיוב מוסד סיעודי בהיטל העסקת עובדים זרים בדין יסודו. נקבע כי עמדת המשיב לפיה העסקתו של עובד זר בענף הסיעוד תיחשב "כדין" רק אם מעסיקו מחזיק בהיתר העסקת עובדים זרים בענף הסיעוד המוסדי, נתמכת בתכליתו של חוק ההבראה ועולה בקנה אחד עם מדיניותה המוצהרת של הממשלה לפיה לא ניתן לקבל היתרי העסקה של עובדים זרים בענף הסיעוד המוסדי אלא רק בענף הסיעוד הביתי. כפי שצוין בעניין מעונות יניב, לא ניתן להלום תוצאה לפיה העסקתם של עובדים זרים בענף הסיעוד המוסדי תיחשב "כדין" כאשר הממשלה