ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס ערך מוסף פסקי דין

2022 ינואר 544 ידע למידע 85

ממש, מצדיק את פסילת הספרים והשתת הקנס הנובע מכך. כאשר עוסק מבקש לנכות מס תשומות, עליו הנטל להוכיח כי מדובר בחשבוניות שהוצאו לו כדין. בעניין דנא קיימות נסיבות שבהן דרישת ההוכחה מתחזקת, וזאת נוכח נסיבות המעלות חשד של ממש, באשר ביטון, חברת שוי וחברת עין, הורשעו בהפצת חשבוניות פיקטיביות בתחום הדלקים בתקופה הרלוונטית לערעורים דנן. נקבע כי לא רק שאין בידי החברות להוכיח כי החשבוניות הוצאו להן כדין, אלא שדרך התנהלותן מחזקות את החשד כי לא כך היה. החברות טוענות כי תשלום מרבית הסכומים שבחשבוניות שולמו במזומן – מה שפוגע באפשרות להוכיח כי הסכומים הנקובים בחשבוניות אכן שולמו. הן לא הציגו תעודות העמסה ותעודות משלוח – מה שפוגע באפשרות להוכיח כי כמויות הדלקים הנזכרים בחשבוניות אכן הועברו בין הצדדים. יתרה מכך, הן נמנעו מלהעיד כל עד מלבד מנהלן ובעל מניותיהם – מר כהן, ולא הביאו לעדות עדים רלוונטיים אשר היו עשויים לשפוך אור על העסקאות רחבות ההיקף שהן טוענות כי בוצעו. חוסרים משמעותיים אלה, לצד אי ניהול ספרים כדין, מובילים לתוצאה אחת. בהמשך לאמור, נקבע כי אין ספק כי תשלומים בהיקף המתואר בחשבוניות, המגיע לעיתים למיליוני שקלים, אין לשלם במזומן. הטעם לאיסור זה פשוט וברור, שכן תשלום במזומן אינו ניתן למעקב, והניסיון מלמד כי לא פעם הוא מהווה נדבך מרכזי

ביותר לוודא כי החשבוניות הוצאו לו כדין. החריג למבחן האובייקטיבי, הוא "המבחן הסובייקטיבי", ולפיו יותר לעוסק ניכוי מס התשומות - אם יוכח כי נקט את כל האמצעים הסבירים לאמת את תקינות החשבוניות וזהות העוסק. מדובר בחריג צר, ונדרש כי העוסק יוכיח כי נקט באופן אקטיבי את הבדיקות הנדרשות כדי לוודא את כשרות החשבוניות שהוצאו לו. נדרשת גישה מצמצמת לתחולת החריג הסובייקטיבי לאור ההצדקה הרבה שיש בהטלת מלוא האחריות לבחינת החשבוניות על הגורם שעליו יעיל ומוצדק להטיל אחריות, שהוא מקבל החשבוניות שמבקש לנכות את מס התשומות הגלום לחוק מע"מ קובע כי נטל 132 בהן. סעיף ההוכחה מוטל על כתפי הטוען שהמס נוכה כדין על פי החשבונית. מן הכלל אל הפרט נקבע כי דין הערעורים להידחות. מדובר במחלוקת לבר-פנקסית על אודות השאלה האם החשבוניות משקפות באופן נכון עסקאות אשר החברות טוענות כי ביצעו עם חברת שוי וחברת עין. לאור זאת, נטל ההוכחה רובץ לפתחן. לא עלה בידי החברות להוכיח כי החשבוניות הוצאו להן כדין. יתירה מזו, תמונת הדברים בכללותה מעלה חשד של ממש כי לא כך הם פני הדברים. החברות לא ניהלו ספרים כנדרש ולא שמרו תיעוד המאפשר ביקורת על מעבר הדלקים ומעבר הכספים. במצב דברים זה ולאור התמונה הכללית שעלתה, צדק המשיב כשקבע כי אין להתיר את ניכוי מס התשומות. כמו כן, אי ניהול הספרים באופן שאינו מאפשר ביקורת של