ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

ביטוח לאומי פסקי דין

2021 אוקטובר 541 ידע למידע 89

הרלוונטית, שמכוחה הוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, היא תביעה מרשות להשבת "סכומים שגבתה שלא בתוספת השנייה לחוק 11 כדין" (פרט תובענות ייצוגיות). במוקד מצויה הגבייה שלא כדין, ולא אי תשלום – שלא כדין – של סכום שנגבה כדין. גם אם יונח כי ייתכנו מצבים שבהם גבייה שנחשבה בזמן אמת לכזו שנעשתה כדין, תתברר בדיעבד לתוספת 11 כמנוגדת לדין לעניין פרט השנייה – אצלנו בכל מקרה לא נפל פגם בגבייה, מלכתחילה או בדיעבד. אדרבה, כאן הגבייה נעשתה לפי הדין, כפי שהובן אז וכפי שהוא מובן כיום. אין טענה ביחס להפרת חובות המוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לגבייה, או טענה כי המעבידים זכאים להשבת הסכומים שנגבו מהם. אף נראה שאם היה המוסד לביטוח לאומי גובה סכום נמוך יותר מזה שנגבה, היה מפר בכך, לכאורה, את הדין. המוסד מחויב על פי דין לגבות את הסכומים, אינו בעל שיקול דעת בכגון דא, ואינו רשאי לבחור כרצונו את אופן חישוב הסכומים הנגבים. אין לו היתר לגבות סכום מסוים אלא הוא מצווה על פי דין לגבות אותו. אין הוא רשאי, לפי שיקול דעתו המוחלט, לפטור מעביד מתשלום או מחלקו, ככל שפרשנות הדין המחייבת מובילה לתוצאה מסוימת. לא מדובר במצב שבו גורם, כגון חברת ביטוח, יכול לגבות סכום גבוה (ולשלם תגמולים גבוהים) או סכום נמוך (ולשלם תגמולים נמוכים). המוסד כבול אפוא לדין החל עליו, לכאן ולכאן. הכתרת הגבייה ככזו שנעשתה

בהמשך לאמור נקבע כי התביעה שהוגשה על ידי המשיבה, תביעה לתשלום הפרשי גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי, אינה לתוספת 11 נכנסת בעליל בגדרו של פריט השנייה לחוק. לאור מסקנה זו, אין להידרש לסוגיה של הסמכות העניינית לדון בתובענה מעין זו. יתרה מזו, תובענה של זכאי לגמלה מהביטוח הלאומי נתונה לסמכות הייחודית של בית הדין האזורי )1() (א 391 לעבודה, כפי שנקבע בסעיף (א) לחוק 24 לחוק הביטוח הלאומי וסעיף בית הדין לעבודה. אשר על כן, יש לקבל את הערעור ולסלק את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית על הסף. לאור התוצאה שאליה הגיע בית המשפט, אין מקום לפסיקת גמול ושכר טרחה למשיבה. עם זאת, נקבע שבהינתן שהמוסד לביטוח לאומי שילם בסופו של דבר כשבעים מיליון ש"ח לעובדים, וייתכן כי ניתן לזקוף לטובת המשיבה את "התנעת" התהליך, נפסק 75,000 לזכות ההסתדרות שכר טרחה בסך ש"ח. נוסף על האמור קבע כב' השופט נ' הנדל אשר הצטרף לדעת כב' השופט י' עמית כי לאחר שניתנה רשות הערעור התייתר ההליך, מכיוון שהמוסד לביטוח לאומי החליט לשלם את הסכומים מושא ההליך ואף יותר מכך, וזאת מבלי להודות בטענות המשיבה ותוך עמידה על כך שעמדתו בהליך זה מוצדקת. משכך "המקסימום" שלו יכלה המשיבה לקוות בהליך זה הוא דחיית הערעור ופסיקת הוצאות ההליך (דהיינו הוצאות שלהן זכאי משיב שערעור נגדו – ביחס לעילת סף – נדחה). החלופה