ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

2020 דצמבר 531 ידע למידע 133

לחוק תובענות 9 בהסדר החדילה שבסעיף ייצוגיות. יתר על כן נפסק כי הפרשנות המצמצמת אף אינה מעניקה לרשות חסינות מוחלטת מהשבה לגבי התקופה שלאחר הגשת בקשת האישור – שהרי הנפגעים המאוחרים יוכלו לדרוש, ולקבל, סעד כזה במסגרת הליך חדש. ואולם, גם אם הנפגעים יפעלו בדרך זו, הרשות תוכל למנוע את אישור התובענה החדשה באמצעות מתן הודעת חדילה באותו הליך – ובמקרה זה יישארו ברשותה הכספים שגבתה בתקופת הביניים שמאז הגשת בקשת האישור המקורית ועד החדילה. מאחר שיש להניח כי הבקשה המאוחרת לא תוגש מיד לאחר הגשת הבקשה הראשונה, שהרי במקרה כזה סכום התביעה יהיה נמוך מאוד ותוחלת הרווח למייצגי הקבוצה דלה – הרי הגבלת ההשבה בהליך הראשון מעניקה לרשות תמריץ לא מבוטל להמשך הגבייה השנויה במחלוקת. לא זו אף זו, נפסק כי אין בחזקת התקינות המינהלית כדי לרפא את הקושי הכרוך בתמריץ השלילי שהפרשנות המצמצמת מעניקה לרשות – ובוודאי שאין בה כדי לשכנע כי פרשנות זו עדיפה מנקודת המבט של תכלית האכיפה והפסקת ההפרה. תכלית ההגנה על זכות הקניין של נפגעי הגבייה הבלתי חוקית המאוחרת תומכת אף היא בפרשנות המרחיבה, המאפשרת לחייב את הרשות בהשבת הסכומים שגבתה שלא כדין לאחר הגשת בקשת האישור. הפרשנות המצמצמת את סעד ההשבה גם ביחס לתקופת הגבייה

שהוא סעיף ספציפי המגביל באופן 21 סעיף שאינו משתמע לשתי פנים את התקופה אשר לגביה ניתן לחייב רשות ציבורית בהשבה, ומעמיד אותה על פרק זמן של "שנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור". אלא שלשיטתו לא זו בלבד שלשונו של סעיף לחוק תובענות ייצוגיות אינה שוללת את 21 הפרשנות המרחיבה (כפי שסברה הנשיאה, כב' השופטת א' חיות), אלא היא מותירה את ההכרעה בין החלופות לשלב הפרשנות התכליתית, מבלי להעניק לפרשנות המצמצמת יתרון מובהק. שבמוקד 21 בהמשך לאמור נקבע כי סעיף ההליך הנוכחי נמנה עם אותן הגנות ייחודיות המבקשות למנוע פגיעה בקופת הציבור ובתפקוד הרשות. לשם כך הוא חורג ממערכת האיזונים הכללית שיצר חוק תובענות ייצוגיות, ומגביל את היקף החיוב האפשרי של הרשות בהשבה. כלומר, הוא מכרסם בתכליות ההרתעה וההגנה על הנפגעים (הגם שאין מדובר בהתנערות מוחלטת, שהרי הרשות עודנה חבה בהשבה חלקית). משכך יש טעם בטענת המבקש כי הפרשנות המצמצמת את היקף ההשבה שומטת את הקרקע מתחת לרגליה שלה. בהתחשב בחוסר התוחלת של תביעות אישיות זעירות (שהיווה, כזכור, גורם מרכזי לפיתוח מוסד התובענה הייצוגית), התוצאה המעשית של פרשנות זו היא כי הרשות תוכל לשמור בקופתה את חלק הארי של הכספים שגבתה שלא כדין לאחר הגשת בקשת האישור. עידוד המשך ההפרה אינו מתיישב עם תכלית האכיפה וההפסקה המהירה, כפי שהיא מתבטאת, בין היתר,