ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס ערך מוסף פסקי דין

2020 אוקטובר 529 ידע למידע 63

אינה חלה על הלוואה שסכומה עולה על ש"ח ועל הלוואה שחל עליה צו 1,197,707 הריבית. מנגד, התקבלה הטענה כי מגבלת הריבית הקבועה בצו הריבית אכן חלה על ההלוואה שבמחלוקת ועל כן בהתאם לסעיפים הרלוונטיים בחוק הריבית ובצו הריבית, שהם דינים קוגנטיים, הסכם ההלוואה היה כפוף למגבלה הקבועה בהם ולפיה הריבית המקסימלית אינה יכולה בלבד. לבסוף, נדחתה טענת 13% לעלות על החברה והערבים לפיה הסכם ההלוואה מחייב בתשלום "ריבית דריבית" בניגוד לדין. בהחלטה נוספת שניתנה קבע בית המשפט כי אין להוסיף מע"מ לריבית המקסימלית שנקבעה במסגרת ההחלטה הראשונה. בתוך כך צוין כי על-פי הגדרת המושג "ריבית" בחוק הריבית, כל תמורה שהיא המתווספת לקרן החוב, למעט הפרשי הצמדה למדד, תיחשב ריבית. עוד לחוק מס ערך מוסף, 16 נקבע כי לפי סעיף החיוב בתשלום מע"מ חל במקרה הנדון על המלווה ואף על פי שהמלווה הייתה רשאית "לגלגל" חבות זו על החברה, כפי שאכן עשתה, יש לראות זאת כחלק מהתמורה המשולמת למלווה, ועליה לפעול בגדר מגבלת הריבית המקסימלית המותרת. מכאן הערעורים. בית המשפט קבע: כב' השופטת י' וילנר קבעה כי דין כל הערעורים להידחות. תחילה קבעה השופטת וילנר כי אין לקבל את טענת החברה הלווה והערבים כי יש להחיל על ההלוואה דנן את ההגבלות הקבועות בחוק אשראי הוגן, שכן הגדרת "לווה" בחוק היא

לנוכח האמור, מונה לבקשת הבנק כונס נכסים לפרויקט הבנייה, ובמסגרת הליך הכינוס הגישו הלווה והערבים בקשה למתן הוראות שבגדרה ביקשו כי יוצהר שהריבית שנקבעה בהסכם היא בלתי חוקית בהיותה נוגדת את הוראות חוק הריבית ואת חוק אשראי הוגן (לשעבר "חוק הלוואות חוץ בנקאיות"). כן ביקשו להורות על ביטול כל חיובי הריבית על-פי הסכם ההלוואה, ולחלופין להעמיד חיובים אלה על שיעור התואם את הוראות החוק הרלוונטיות. לחלופין נטען כי הסכם ההלוואה נוגד את חוק הריבית ואת צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המקסימלי), שעל-פיהם שיעור הריבית המקסימלי למילווה צמוד ערך בלבד. לטענת החברה והערבים, 13% הוא אם ייקבע כי יש לבטל את הריבית שעליה הוסכם בהסכם, הרי יש לקבוע תחתיה ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. עוד נטען כי המלווה חייבה את החברה והערבים בהפרשי הצמדה על הריבית שלא כדין ובניגוד להסכם, שבו נקבע כי הריבית על סכום הקרן תצטרף לחוב רק במועד פירעון ההלוואה. בפועל, כך נטען, הריבית שחושבה על-ידי המלווה התווספה ליתרת הקרן המצטברת, כך שבכל תקופה שבה הוארך מועד הפירעון, נוספה הריבית לחוב הקרן, ולמעשה חויבה החברה ב"ריבית דריבית". בית המשפט המחוזי קבע כי חוק אשראי הוגן אינו חל על הסכם ההלוואה, באשר חוק זה חל על לווה שהוא יחיד ואינו תאגיד. נוסף על כך, מגבלת הריבית לחוק אשראי הוגן 5 הקבועה בסעיף