ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס ערך מוסף פסקי דין

136 2020 ספטמבר 528 ידע למידע

שאומץ במסגרת הסדרי חקיקה אחרים העוסקים בהפקדת ערובה להוצאות, שכן ניכרת בו החמרה עם יוזם ההליך, דהיינו החברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, על דרך של נכונות מוגברת לחייב בהפקדת ערובה להוצאות. עוד צוין כי מהפסיקה עולה כי הוראת 519 א, כמו גם הוראת תקנה 353 סעיף לתקסד"א, אינן חלות רק בנוגע להליך של תביעה אזרחית רגילה, אלא יש להן תחולה גם על הליכים דיוניים נוספים שאינם מנוהלים כתביעה אזרחית. למרות האמור, התקיימה בעבר אי בהירות בשאלה אם א חלה גם ביחס לערעורי 353 הוראת סעיף מס. לאחרונה הוסרה אי הבהירות בפסיקה עקבית של בית המשפט העליון, במסגרת החלטות שניתנו בדן יחיד במותבים שונים אשר דנו בסוגיה במסגרת בקשות רשות ערעור. לסיכום נקודה זו, קבע כב' השופט א הוא חלק 353 גרוסקופף כי סעיף מההסדרים המקנים לבית המשפט סמכות להורות ליוזם ההליך כי עליו להפקיד ערובה להוצאות הצד שכנגד, כאשר ייחודו הוא בהתייחסותו לתובע מסוג מסוים – חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת. תחולתו של הסעיף אינה מוגבלת להליך של תביעה אזרחית רגילה, אלא כוללת גם הליכים נוספים, ובכללם ערעור מס. מכאן פנה השופט לבחון מהי התוצאה של הימנעות חברה מלמלא אחר הוראה שנתן א לעיל. צוין 353 בית משפט מכוח סעיף כי מרבית ההסדרים בחקיקה הישראלית

סדר הדין האזרחי, והמרכזיות ביניהן הן המסדירות את הסמכות 512- ו 511 תקנות להטיל הוצאות ואת אופן קביעת סכום ההוצאות, בהתאמה. בשל הקושי העלול להתעורר בגביית ההוצאות בסיום ההליך, ניתנה לבית המשפט סמכות לחייב את יוזם ההליך ("התובע") בהפקדת ערובה לחיוב בהוצאות העשוי להיות מוטל כלפי הצד הפסיבי. זאת, על אף שהחיוב בהוצאות יכול להיות מוטל הן על יוזם ההליך והן על הצד הפסיבי. ההסדר הסטטוטורי המרכזי לעניין הפקדת לתקנות 519 ערובה להוצאות קבוע בתקנה סדר הדין האזרחי, ולצדה נקבעו הוראות נוספות בתקסד"א ובחוקים אחרים לעניין הפקדת ערובה להוצאות בהליכים משפטיים שונים. אחת מאלו היא הוראת א לחוק החברות, הקובעת כלל 353 סעיף לפיו לבקשת נתבע יש לחייב חברה-תובעת שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת במתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, אלא בהתקיים אחד משני אלה: בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה במתן ערובה; או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין. במילים אחרות, החיוב בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע מוגדר ככלל, וההימנעות מהטלתו היא חריג, כאשר הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה להוצאות מוטל על כתפיה שלה. לדברי השופט, האיזון בין התכליות א 353 שבו בחר המחוקק במסגרת סעיף לחוק החברות שונה באופן מובהק מהאיזון