ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

112 2020 ספטמבר 528 ידע למידע

עוד נדחתה טענתו של המערער כי יש להתעלם מההפרדה בין שנות המס השונות, שכן ההבחנה בין שנת מס אחת לרעותה, היא ממושכלות היסוד של דיני המס והעובדה שעסקיו של המערער פעלו ברצף אינה מייתרת את ההבחנה בין השנים שבהן נוצרו ההכנסות. עוד נקבע כי אין לקבל את טענתו ולפיה יש לראות בחילוט תשלום שיש לזקוף לחוב בגין שנת המס המוקדמת ביותר. הובהר כי החילוט אינו תשלום בגין חוב מס כי אם הוצאת בצעו של המערער מידיו, ולכן אין לראות בו משום תשלום חוב מס קודם מצדו. למעלה מן הצורך הוזכר כי סכום החילוט לא שולם למשיב, וגם מטעם זה טענת המערער אינה יכולה להתקבל. סוף דבר הערעור נדחה. השומה הראשית שהוצאה, ובמסגרתה יוחסה כל ההכנסה למערער – היא זו המתקבלת ובהתאם לה יהיו חיובי המס. המערער יישא בהוצאותיו של המשיב ש"ח. 20,000 בסך

לא ניתן להתייחס להכנסה שחולטה ככזו שאוינה ולכן יש להתיר בניכוי הוצאה בגובה הסכום שחולט. לגבי עיתוי ההכרה בהוצאה, קבע בית המשפט כי הוא יהיה לחוק 21 במועד מתן צו החילוט לפי סעיף איסור הלבנת הון. בסוף פסק הדין ציין בית המשפט כי הסדרה מלאה וראויה של היחס בין חילוט לבין מיסוי ההכנסה, ראוי שתיעשה במסגרת חקיקה מתאימה. במקרה דנן, ציין השופט, השומות מושא הערעור עוסקות במיסוי הכנסות שהופקו , ואילו החילוט נוגע 1999-1995 בשנים להכנסות שהופקו בשנים מאוחרות יותר, . על כן, הגישות שהושמעו 2002-2000 בפסיקה נוגעות אך ורק להכנסה הספציפית שהוצאה מידי הנישום ולא להכנסות אחרות אשר הופקו עוד קודם לכן. במצב דברים זה, אין בחילוט המאוחר כדי להשפיע על מיסוי הכנסה שהפיק המערער בשנות מס קודמות, קודם לשנים שבהן הופקה ההכנסה המאוחרת בזמן, ושחלק ממנה חולט.