ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

50 2020 יוני 525 ידע למידע

המס שבמחלוקת, והדירה השנייה הושכרה באופן חלקי בלבד. בכל הנוגע להשכרת המבנה טען המערער כי הוא זכאי להגדלת הניכוי בגין הפחת והפנה לחוזר מס הכנסה - ״אסמכתאות להתרת הוצאות 2/2012 ו/או דרישת עלויות". (להלן: "החוזר"). בחוזר נקבע כי לצורך חישוב ההכנסה החייבת של הנישום לעניין מס הכנסה, גם בהעדר אסמכתאות המגובות בחשבוניות, פקיד השומה יכיר בהוצאה או בעלות אשר תוכח לפניו, כאשר בענייננו מדובר במבנה רחב ידיים שאין ספק כי עלה למערער לבנותו. בית המשפט פסק: כב' השופט א' גורמן פסק כי כלל גדול בדיני המס, הוא, כלשונו של המשפט האנגלי - כור מחצבתם של דיני מס הכנסה שלנו, כי ״בעל העץ הוא בעל הפרי״. אין חולק כי המערער הוא ״בעל העץ״ - הזכויות במקרקעין ובמחובר להם, ולכן אם ביקש הוא לטעון כי אין לראות בו ״בעל הפרי״ שכן הוא ביצע עיתוק של מקור ההכנסה, חובה היה עליו להציג ראיות משכנעות לכך. בהמשך לאמור נקבע כי המערער לא הציג כל ראיה לכך שעל אף היותו ״בעל העץ״, אין לייחס לו את הפירות (דמי השכירות) שעץ זה הניב. המערער לא הציג הסכם בינו לבין בניו, הוא לא טרח להביא לעדות את בניו ואת השוכרים, או לפחות מי מהם, כדי לשפוך אור על העובדות. המערער אפילו לא הציג נתונים מחשבונות הבנק של בניו, אליהם, לטענתו, הגיעו דמי השכירות (בראיה אודות הגורם לו משולמים דמי

בעל הזכויות במקרקעין, עליהם מצויות הדירות. המערער לא הראה כל הסכם, במסגרתו העביר את הזכויות בדירות לבניו. הדירות שייכות למערער - הוא ״בעל העץ״, ולכן הוא גם ״בעל הפרי״ - דמי השכירות. שנית לגבי ההכנסה מדמי שכירות שיש להוסיף למערער: המערער משכיר יחידות , כאשר בהעדר ₪ 2,700 אחרות בסך של נתונים נוספים שסיפק המערער, יש לזקוף למערער הכנסה בסכום זהה גם בגין היחידה הנוספת, וזאת בייחס לכל שנות המס שבמחלוקת. תוצאת הדברים היא כי .₪ 64,800 למערער הוספה הכנסה בסך של בנוסף לאמור בין הצדדים התגלעה מחלוקת נוספת בכל הנוגע למבנה הנוסף שנמצא ברשות המערער. פקיד השומה לא קיבל חלק ניכר מההוצאות עליהן דיווח המערער בנוגע למבנה, ובנוסף לא קיבל את סיווג הכנסות השכרת המבנה כפעילות עסקית 6 אלא כהכנסה פסיבית שמקורה בסעיף לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), כאשר מסיווג זה, לשיטתו לא ניתן לקזז את הפסדי המערער משכר העבודה. המערער טען מצדו כי במושבים, כגון זה בו מתגוררים המערער ומשפחתו, לא ניתן בנקל יחידות דיור שנבנות בנחלה ולרשום אותם על שם הבנים, תוך פיצול הנחלה ליחידות משנה. על אף זאת, נהוג להעמיד דירות לרשות הילדים ולאפשר להם לנהוג ביחידו אלה כבשלהם. הדירות נבנו על-ידי הבנים ודמי השכירות הועברו לחשבונם, ולכן יש לראות בהם כחייבים במס בגין דמי השכירות. המערער הוסיף וטען כי אחת מבין הדירות לא הושכרה כלל בשנות