ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

תאגידים ואיגודים פסקי דין

2020 אפריל 523 ידע למידע 129

הראשונה בחוק תובענות ייצוגיות. לבסוף נטען כי אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא כוחו הואיל ולא פנו למשיבה בטרם הגישו את בקשתם. בית המשפט המחוזי קיבל את הודעת החדילה, אך קבע כי היעדר פנייה מוקדמת אינו שולל כשלעצמו זכאות לגמול ולשכר טרחה וכי יש לבחון בכל מקרה לגופו את הנסיבות הרלוונטיות. בהסתמך על כך פסק בית המשפט גמול ושכר טרחה על פי אחוזים מתוך התועלת העתידית המשוערת בעקבות חדילת הגבייה, קרי 10,000 ש"ח, לבא כוח המבקש ו- 80,000 ש"ח למבקש עצמו. עוד ציין בית המשפט כי הביא בכלל שיקוליו את מידת הזהירות שיש לנהוג בה כלפי כספי הציבור. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון התקבל חלקית, מתוך ששופטי ההרכב הכירו פה אחד בחובה כללית לערוך פנייה מקדימה לרשות המנהלית בטרם הגשת תובענה ייצוגית כנגדה, וקבעו כי היעדרה של פניה זו עשוי, על פי הנסיבות, לבוא לידי ביטוי הן בהחלטתו של בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה ביחס לשיעורם של סכומים אלה, והן בהחלטתו בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. עוד נקבע בדעת רוב כי מקום בו הפנייה המוקדמת מנעה את הגשת התביעה הייצוגית, באפשרות התובע ובא כוחו לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים לצורך פסיקת שכר טרחה והוצאות. עניינו של ההליך דנן בדיון נוסף על פסק הדין, שהתקיים בהרכב מורחב של שבעה שופטים.

דיון משפטי כב' הנשיאה א' חיות קבעה על דעתם של רוב שופטי ההרכב, כי יש לבטל את פסק הדין מושא הדיון הנוסף. תחילה דנה הנשיאה בשאלת סיווגה של התובענה הייצוגית נגד מי הגליל - האם התובענה נגד עוסק או נגד רשות, וציינה כי ההגדרה שבחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובעת כי "רשות" היא "רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין". אשר לתאגידי המים והביוב, נקבע כי על אף היותם גוף נפרד מן הרשויות המקומיות ובעלי אישיות משפטית עצמאית, הרי הם תאגידים סטטוטוריים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין ולפיכך ראוי לסווגם כ"רשויות" לצורך חוק תובענות ייצוגיות. עם זאת הבהירה חיות, המסקנה כי מי הגליל, בהיותה תאגיד מים וביוב, עונה להגדרה של "רשות" לצורך חוק תובענות ייצוגיות - אין משמעה כי כל תובענה ייצוגית נגדה תתנהל, בהכרח, לפי פרט לתוספת השנייה לחוק. פרט זה קובע 11 כי ניתן להגיש כהליך ייצוגי "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". בעניין זה קבע בית המשפט העליון בהרכב מורחב כי תשלום בגין שירותי מים וביוב הוא במהותו "מחיר" ואין לראות בו "מס" או "תשלום חובה". כפועל יוצא, קבעה חיות, התשלומים מושא ההליך דנן, הנוגעים לריבית על תעריפי המים והביוב, אף הם "מחיר" ולא "מס, אגרה או תשלום חובה