ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

2020 אפריל 523 ידע למידע 105

עליו. בכך לא מסתיים הדיון, אלא הנטל עובר לכתפי הנישומים לשכנע כי השומה שהוצאה פגומה או מופרזת. נקבע כי המערערים לא עמדו בנטל האמור. השומה שערך פקיד השומה מבוססת על ביקורת שנערכה, על אומדנים ונתונים שהתקבלו. השומה שערך הכלכלן מטעמם מבוססת גם היא על הערכות ואומדנים. הכלכלן גם הסביר שמצא ליקויים שמנעו קביעה מדויקת. למעשה מבקשים המערערים כי בית המשפט ידחה את הערכות פקיד השומה ויעדיף את הערכות המומחה מטעמם, כאשר ברור שגם הערכות המומחה אינן משקפות חישוב מדויק בשל היעדרם של הנתונים הדרושים ובשל ליקוי הרישום. נקבע כי די בכך שחישובי הכלכלנית מבוססים על אמות מידה סבירות, מבוססים על נתוני אמת שנאספו, על תשובות שהתקבלו ונאספו כדין. נקבע כי בית המשפט לא שוכנע כי נפלו פגמים של ממש בחישוביה של הכלכלנית, כי אופן עריכת התחשיב שהיה מוטה באופן כלשהו או כי נפלו ליקויים בנתונים עליהם הסתמכה. בית המשפט לא שוכנע כי הערכותיו של הכלכלן קרובות יותר לאמת מהערכותיה של הכלכלנית. על-כן, ועל-פי ההלכה, יש לאמץ את הערכותיה של הכלכלנית ולקבוע כי לא נפל כל פגם בשומות החברות שהתבססו על התחשיב שערכה. פקיד השומה מצא כי להכנסות המוצהרות של החברות יש לצרף הכנסות נוספות כפי שנקבע בשומות המס שהוציא להן. פקיד השומה קבע כי את ההכנסות הנוספות של

במהלך שמיעת הראיות אישרה מנהלת החשבונות של החברות כי בוצעו משיכות פרטיות על ידי בעלי המניות. עם זאת, כך העידה, משיכות פרטיות אלו נרשמו בקופת החברה. העדה טענה כי מסרה את המסמכים המעידים על רישום משיכת המזומן למפקח. עם זאת, לעדה לא היו הסברים לכל המשיכות וקשה להתאים בין מועדי משיכות המזומן לחשבונות הקופה. זאת ועוד, העדה לא העידה מאום על שאר המשיכות הפרטיות שנטענו בכתבי הטענות שבתביעות שבין בעלי המניות. נקבע כי במצב זה, כאשר בעלי המניות נמנעו מלהעיד וכאשר מנהלת החשבונות לא יכלה לתת הסברים מפורטים לכל המשיכות הפרטיות שנטענו, צדק פקיד השומה כאשר הורה על פסילת הספרים. בהליך הנוכחי פסל פקיד השומה את ספרי החברות. הספרים נפסלו בין היתר משום שבעלי המניות והמנהלים, הצהירו, בגדרם של ההליכים שנקטו אחד כנגד השני, כי בספרי החברה נכללו הוצאות פרטיות, כי נמשכו כספים שלא כדין וכי ספרי החברות אינם משקפים את הכנסותיהן והוצאותיהן האמיתיות. נקבע כי די בכך כדי להצדיק עריכת שומה לפי מיטב השפיטה על פי סעיף )(ב) לפקודה. זאת ועוד, בביקורת 2 (א)( 145 שנערכה על ידי הכלכלנית התגלו תוצאות בלתי סבירות, והדבר אך הגיוני הוא. מקום שבספרי החברה נכללו הוצאות פרטיות שאינן הוצאות של החברה, מתחייבת המסקנה כי ההוצאות העסקיות שלה אינן תואמות את האמת. לאור האמור ברי שפקיד השומה עמד בנטל ההצדקה המוטל