ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מיסוי מקרקעין מאמרים

48 2019 ספטמבר 516 ידע למידע

שנית, בל נשכח כי המחוקק הגדיר "נכס" לפקודה ככולל נכסי 2 לעניין פרק רביעי מקרקעין בישראל - נכסים אשר באופן מסורתי כפופים לתחולת חוק מיסוי מקרקעין ולא לחלק ה' לפקודה. משעשה כן גילה דעתו שבכוונתו להחיל את הסדר מיסוי הנאמנויות גם ביחס להקניית נכסי מקרקעין בישראל לנאמנות, וגם ביחס לחלוקת נכסים כאמור לנהנים; שאם לא כן, מה פשוט היה מאשר להפנות אוטומטית , אשר כאמור 88 להגדרה "נכס" שבסעיף איננה כוללת נכסי מקרקעין בישראל? פעולתו האקטיבית של המחוקק, אשר שינה את ההגדרה המקובלת למונח "נכס" והוסיף לה גם נכסי מקרקעין בישראל, מלמדת כי לא מדובר בהוספה שבהיסח הדעת אלא בהוספה מכוונת - המחוקק במפורש ביקש שהסדר הנאמנויות יחול גם ביחס לנכסי מקרקעין בישראל. ואולם הטעם המרכזי לעמדתנו כי יש לתת לפקודה, 2 תוקף מלא להוראות פרק רביעי גם ביחס לפעולות בנכסי מקרקעין, נובע מתכלית החקיקה (גם וע' הערר הנכבדה הדגישה את הצורך להיזקק גליס בפרשת לתכלית החקיקה בעניין זה). אין כל טעם או תכלית לייחס לנכסי המקרקעין בנאמנות דין שונה מזה שיחול ביחס לכל נכס אחר. תכלית החקיקה מחייבת לדעתנו מסקנה שלפיה יהיה דין אחד בנושא מיסוי הנאמנויות, הן ביחס לנכסים רגילים והן ביחס לנכסי מקרקעין. הרי תכלית ההוראה שקובעת כי לא יראו בהקניה "מכירה" לעניין חלק ה' לפקודה, היא כי הנכסים הללו ממשיכים להיראות

לחלוקת הנכסים לנהנים, כך שלמעשה היא מקיפה את הסדר הנאמנות כולו. ז(ד) מתייחסת לכך שהקניה 75 לשון סעיף לנאמן בנאמנות תושבי ישראל על ידי יחיד, שנעשתה בלא תמורה, לא תיחשב מכירה "לענין הוראות חלק ה". לכאורה, שלילת התחולה מתייחסת להוראות חלק ה' בלבד ולא ביחס להוראה המקבילה בחוק מיסוי מקרקעין. עלולה להיטען טענה – ואכן כך – כי גליס טענו שלטונות מס שבח בפרשת היעדר שלילה מפורשת ביחס לחוק מיסוי הסדר שלילי , אלא לקונה איננו מקרקעין, שנקבע בכוונת מכוון, במיוחד על רקע לפקודה התקבל 2 העובדה כי חלק רביעי בחקיקה של תיקון רחב לפקודה, תיקון . במסגרת נושאים אחרים שבהם 147 ' מס , הוא תיקן באופן עקיף 147 ' עסק תיקון מס את חוק מיסוי המקרקעין, ואילו באשר להסדר מיסוי הנאמנות, הוא לא עשה כן. עשויה אם כן להיטען הטענה, כי לו התכוון המחוקק להתייחס במפורש לחוק מיסוי מקרקעין, היה עושה זאת מפורשות כפי ,147 ' שעשה במקרים אחרים בתיקון מס ומשלא עשה כן - אין לראות התייחסות משתמעת כזו. למרות הפרשנות האינסטינקטיבית שניתן ז(ד), 75 לכאורה לייחס ללשונו של סעיף לדעתנו יש לפרש את הוראותיו כחלות גם ביחס להוראות חוק מיסוי מקרקעין קבלה את גליס (כאמור, וע' הערר בפרשת עמדתנו זו). ראשית, אין ספק כי לפרשנות זו אחיזה, ולו מינימלית, בלשון החוק, כדבעי. זאת, אם נראה באי-ההתייחסות המפורשת כלקונה המחייבת השלמה.