מגזין הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל | גיליון 7

ביטחון לאומי. "כשהעובדים הפלסטינים הפסיקו להיכנס, וכשהעובדים הזרים ברחו, היינו על סף קריסה מוחלטת. אם המלחמה מול איראן הייתה נמשכת עוד שבועות, יית־ כן שהעובדים הסינים וההודים גם היו נק־ ראים לחזור הביתה – והענף היה נעצר לג־ מרי", הוא מתאר. "לכן אנחנו חייבים בסיס מקומי רחב, שלא ייעלם ביום אחד". יהלומי רואה בענף הזדמנות לקריירה אמיתית ליש־ ראלים. "אין סיבה שעובד ישראלי לא יבחר בבנייה כקריירה", הוא אומר. "זה ענף יציב, מתגמל, ותורם לכלכלה הישראלית. זה לא פחות חשוב מסטארט-אפ, רק עם קסדה במקום מחשב נייד". המהלך השלישי טכנולוגיה ובנייה מתקדמת אם העובדים הזרים הם הפתרון המיידי והישראלים הם הפתרון לטווח בינוני, הרי שהטכנולוגיה היא מנוע הצמיחה לטווח הארוך. יהלומי מגדיר את שיטות הבנייה המודולריות והמתועשות כמהפכה של ממש: "זה כמו לעבור ממכונית בנזין למכונית חש־ מלית. לא צריך לחכות לעתיד רחוק של רו־ בוטים ומדפסות תלת-ממד. אפשר כבר עכשיו לבנות מהר יותר, בזול יותר ובצורה חכמה יותר". לטענתו, היתרונות ברורים: קי־ צור לוחות זמנים משמעותי, שימוש בפחות כוח אדם, שיפור משמעותי בבטיחות באתרי בנייה, ירידה דרמטית בכמות הפסולת ולב־ סוף גם הוזלת מחירי הדירות. "כשאתה בונה בחצי מהזמן ועם פחות עובדים – העלות יור־ דת. זה אומר שהציבור יכול לשלם פחות על אותה דירה", הוא מסביר. הקרן פועלת באופן אקטיבי לקדם את השינוי: בכנסים, בשיתופי פעולה עם יזמים ובמסלולי הכשרה ייעודיים. "אנחנו מראש מחברים בין שיטת הבנייה המתקדמת לבין קבלן שמוכן לאמץ אותה", מספר יהלומי. "אנחנו מכשירים עובדים ישראלים לשיטות הבנייה המתקדמות, וכך גם נטמעת הטכנו־ לוגיה וגם נבנית סביבת עבודה שמתאימה

freepik : צילום

יותר ישראלים. הרבה יותר. הקרן בראשו־ תו כבר הכשירה מאז השבעה באוקטובר המ־ 2025 אלפי עובדים מקומיים, ועד סוף . "אבל זה 3,500-4,000- ספר צפוי להגיע ל לא מספיק", הוא מודה. "אנחנו צריכים עש־ רות אלפים". הכשרות אלה ממוקדות בעי־ קר בחיילים משוחררים, חרדים ואוכלוסיות נוספות שמבקשות תעסוקה יציבה ובעלת אופק. יהלומי מדגיש שהענף מציע יתרונות 14- ייחודיים: שכר התחלתי גבוה שמגיע לכ אלף שקל בחודש, ובתפקידי ניהול עבודה אלף; פריסה גיאוגרפית רחבה 35 אף לכ- – בנייה יש בכל הארץ; וסביבת עבודה עם יציבות יוצאת דופן. "הביקוש לדיור ביש־ ראל הוא קשיח", הוא אומר. "אנחנו צריכים אלף דירות בשנה, וזה לא ישתנה גם 100- כ במיתון או במלחמה". הכשרה מקומית, בעיניו, היא גם עניין של יום לא 90 "איך יכול להיות שבתוך אלף עובדים? הפתרון 90 מביאים היה ברור, ההיצע קיים – רק שהמדינה לא ביצעה"

ובהפעלת מנגנוני הבאה, ובכך גרמה להפס־ דים אדירים למשק. "אם זו הייתה תחמושת – היא הייתה נוחתת כאן בתוך ימים. אבל כשמדובר בידיים עובדות – זה נמרח חוד־ שים ושנים", הוא ממשיך לומר בתסכול. יהלומי אף מציע פתרון מעשי שנדחה לד־ בריו ללא סיבה: לאפשר לחברות עצמן לה־ ביא את העובדים ישירות, ולאחר שלושה חודשים להעביר אותם לתאגידים. כך, לדב־ ריו, גם התאגידים לא מפסידים, גם החברות ממשיכות לעבוד – והמשק חוזר לנשום. "זה ", הוא אומר, "העובדים מגיעים WIN-WIN מהר, הענף מתאושש, והמדינה חוסכת הפ־ סדים". "בזמן חירום מתנהלים אחרת מאשר בשגרה. גם בענף הבנייה – צריך תקנות חי־ רום, צריך דחיפה רגולטורית, צריך גמישות. מי שממשיך לחשוב שזה ענף שיכול לחכות, פשוט לא מבין שאנחנו בעיצומה של מלחמה כלכלית לכל דבר". המהלך השני הכשרה ישראלית גם כאשר העובדים הזרים יגיעו, יהלו־ מי משוכנע שהעתיד של הענף חייב לכלול

15