מגזין הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל | גיליון 6

צילום: שאטרסטוק

"לא לכולם מתאים לשבת מאחורי מקלדת, וזה בסדר גמור" , סיים שבע שנות שירות 28 ערן פרבר, בן בצבא והלך כמו כולם ללמוד תואר "נחשב" באוניברסיטת רייכמן בהרצליה, בעידוד הוריו. הוא בחר במנהל עסקים ויזמות, ולאי חר שנה אחת הבין שזה לא המקום בשביי לו. "הרגשתי שזה לא מקדם אותי למקוי מות שחלמתי להגיע אליהם", משתף פרבר בראיון מיוחד למגזין הקרן, "אחרי הרבה לבטים, החלטתי להתמסר לתחום שאני באמת אוהב. הבנתי שלא צריך להסתיר את האהבה שלי לבנייה, על אף שהחברה, ובתוי כה המשפחה והחברים שלי, לא רואה בכך מקצוע נחשב כמו מדעי המחשב, למשל. לעבוד בבניין לא נתפס כמשהו שמביא כבוד או נחת להורים, במיוחד לא להורים הקונבנציונליים שלנו". "פתחתי את העסק שלי, ‘בעמל כפיים’, לאחר השבעה באוקטובר, כאשר הבנתי את מצבו של הענף וראיתי את הצורך העז בעי בודה ישראלית איכותית, שבלעדיה המעי רכת לא יכולה לפעול כראוי", ערן ממשיך,

רוצה שאנשים יבואו לעבודה עם חיוך וירגישו שהם חלק מצוות, ולא רק פועלים". ערן טוען כי השכר אינו הגורם המושך ביותר עבור עובדים צעירים. "עובדים לא מחפשים רק כסף, הם מחפשים מקום שבו הם יכולים להתפתח ולהרגיש משמעותיים. צריך להציג להם את האפשרויות שיכולות להיפתח בפניהם, כמו אפשרות להתקדם לתפקידים בכירים יותר". הוא קורא לחיילים משוחררים לקחת את תחום הבנייה בחשי בון, ומזמין אותם להעז ולנסות. "לא לכולם מתאים לשבת מאחורי מקלדת, וזה בסדר גמור. אם יש לכם זיקה לתחום, גשו למקוי מות שבהם תוכלו לתרום את הערך המוסף שלכם", הוא ממליץ. כמו כן, ערן מדגיש את הצורך בחינוך והכי נה לקראת שוק העבודה. הוא סבור שיש צורך להציג בפני תלמידי תיכון את הזדי מנויות הקריירה המגוונות בתחום הבנייה, ולארגן סדנאות והכשרות באקדמיות מקי צועיות. "אנחנו צריכים לשבור את הסטיי גמה הרווחת סביב המקצוע בעיני החברה הישראלית, ולהראות שהתחום של הבנייה המתקדמת, עם טכנולוגיות חדשות ודגש

"העסק שלי מציע שירותים של ביצוע עבוי דות גמר ומעטפת לקבלנים. בעקבות המצב הקשה, עובדים זרים, כמו סינים, מולדבים והודים, מנצלים את המצב ומעלים מחירים לשמים. לכן, החלטתי שאני רוצה לעשות דבי רים אחרת. אני מאמין שאפשר להצליח בתי חום הבניין גם בתור ישראלי ויהודי, להתפרנס בכבוד ולהגיע לגבהים שלא חלמנו עליהם. כחלק מחזון רחב יותר שאני מאמין בו, לקיי דום העסקה של צעירים ישראלים בתחום הזה, העסק שלי מבוסס על עובדים ישראלים יוצאי צבא בלבד. כשאני פונה לחיילים משוי חררים, אני לא מנסה לשכנע אותם. אני מציג בפניהם את האפשרויות והיתרונות של עבוי דה בענף הבנייה. ברור שזה לא הכיוון הראי שון שישראלים חושבים עליו, אבל אני רוצה להראות להם שהתחום הזה מציע הזדמנויות רבות למי שמעוניין להשקיע ולהתפתח". לפי ערן, ענף הבנייה בישראל סובל מהעובדה שאנשי הביצוע לא מקבלים את ההכרה המי גיעה להם. הוא רואה בכך הזדמנות לשדרג את התדמית של התחום כולו, על ידי יצירת סביבת עבודה נוחה ותומכת, שבה עובדים יוכלו להרגיש בנוח להביע את עצמם. "אני

20