אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 44

" נדגול בחינוך פוליטי אך לא מפלגתי, נפתח גישה ביקורתית, נצא נגד קבלת דפוסים מחשבתיים ללא . נעמיד … בחינה מוקדמת ונשאף לחשוף את הבעיות לעומקן והיקפן, מבלי להיגרר לפולמוס מפלגתי " … את הילד על נחיצות ההכרעה האישית ומשמעותה ונביאנו עד לסיפה אך לא מעבר לכך להמן מוטרד מאוד מהשפעת ההמון על הנוער, מתרבות ההמונים ומתופעת ה"ההמון", ולפיכך דורש מהמחנכים לעמוד מול תופעה פסולה זו. החינוך צריך לעשות הכל על מנת להוציא את האדם מן ההמון, להביאו למצב אשר בו אינו יאשר אוטומטית את ערכי ההמון אלא יבחן אותם ויערער עליהם. ]מעניין מה להמן היה אומר היום נוכח הרשתות החברתיות אשר הפכו ל"כיכר העיר" ובהן אפשר להשתלח באלימות ובבוטות ללא בקרה וביקורת[ כנגד סכנה כזו … " היום, יותר ויותר מחנכים רואים בצעיר חבר מפלגה לעתיד, חייל של צבא מסוים יש לחנך לביקורתיות, למחשבה עצמאית כנגד כל הסיסמאות" להמן קורא לא לטשטש את ההבדלים … בין המפלגות השונות והאידיאלים השונים של כל מפלגה ומפלגה להמן - נאה דרש אך האם נאה קיים? להמן היה מזוהה פוליטית כאיש שמאל מובהק אשר היה מקורב לאנשי "ברית שלום" ודגל במצע של תנועה זו. תנועת "ברית שלום" הייתה אגודה , לא מפלגה , ומנתה כמה עשרות חברים. נוסדה בשנת והתפרקה בשנות השלושים. )המשיכה לאחר כמה שנים כתנועה פוליטית בשם "איחוד."( 1925 "ברית שלום" ייצגה את התפיסה של מדינה דו לאומית יהודית - ערבית, לאומיות הומניסטית, וניסיון לגשר על הפער בין העמים ע"י בנייה איטית קונסטרוקטיבית. בין חבריה הבולטים: ארתור רופין, שמואל הוגו ברגמן, גרשום שלום, א.ע.סימון, מרטין בובר, הנרייטה סאלד. להמן לא הסתיר את הזדהותו עם אנשי "ברית שלום", כולם היו ידידיו האישיים, אך נמנע מלהיות חבר פרסם את ספרו "שורשים" בו הוא מציג את עמדותיו 1943 מן המניין בתנועה. בשנת המדיניות-פוליטיות. על פי להמן - קיומו של יישוב ערבי בא"י הוא נתון יציב וקבוע, ולכן תפיסתנו המדינית צריכה להיות . אלימות אינה פותרת בעיות … כזו שלא תתנגד לנטיותיו הלאומיות של צד זה. דרך הכוח לא תצלח כי אם להיפך , מחמירה אותן. שימוש בכוח כאמצעי פוליטי אינו מביא תוצאות מקוות אלא להיפך. רק הבנה הדדית ואינטרסים משותפים יכולים במשך הזמן ליצור חיים משותפים. להמן שהטיף לאי

אלימות ופתרון בדרכי שלום כאמור, הזדהה הזדהות מוחלטת ופומבית עם התנועות הסוציאליסטיות ועם תנועת "ברית שלום". נקל להבין אם כך, את התנגדותו הנחרצת לאנשי הימין ובעיקר לרביזיוניסטיים, באחת מהישיבות ( הוא מתבטא 1938 הפדגוגיות )קיץ בחריפות נגד הרביזיוניסטים.

להמן בכלל לא מנסה להבין או להתווכח עם האידאולוגיה הרביזיוניסטית "הימנית", אלא מבטלה מראש.

כחלק מהחינוך הפוליטי וכהמשכו הטבעי מצדד להמן בהצטרפותם של בני נוער לתנועות נוער שונות, אך גם כאן נראה כי האפשרויות הן תנועות סוציאליסטיות בלבד המזוהות עם ההתיישבות החקלאית, והמכינות את החניכים לתנועה הקואופרטיבית ולחיים משותפים בעתיד - להגשמה. כך נראה כי להמן למעשה השפיע השפעה ניכרת על החינוך הפוליטי, אבל האם לא היה זה חינוך פוליטי חד צדדי - סוציאליסטי המזוהה עם זרם העובדים ועם תנועות הפועלים בלבד?!