בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

• היה לו הומור מתובל בפתגמים ותמיד חיכיתי לשמוע מה הוא אומר. פעם השתתפתי בסדנת כתיבה וישי השתתף בה גם, וכתב שיר אהבה לאשתו, על איך זה להיות חולה כשאתה נשוי לאדם שאתה כל כך אוהב. (אן הדר) • מייקל הזמין את ישי לבמה ונתן לו המון כבוד. אנשים היו מוקסמים על ידיו. הוא נתן כבוד לכל אדם . לקחתי לעצמי ללמוד לכבד כל אדם . הסקרנות שלו והרצון להרחיב - מי האדם הזה שיושב מולי. סקרנות וכבוד לכל אדם והיכולת שלו לעורר כבוד כלפיו . לעמוד כיהודי גאה – לתת כבוד לתרבות של עצמו. (ננסי) • מדהים לשמוע על איש כל כך ריכוזי ועם יכולת השפעה וחוללות שינוי כל כך גדולה. כשהגעתי לתפקיד הוא מצא את הדרך לפנות אלי ולשאול אם אני צריכה עזרה. התייעצתי איתו כמה פעמים. תמיד במפגשים חיכינו לשמוע מה הוא אומר. (מאירה בן זקן דראי) • בשנה הראשונה כשהגעתי לשפ"ח נכנסתי לעשייה טיפולית וקידום פרוייקטים שונים, התחלתי לחוות את פנטזיית "המושיע" - שאני חייב לעזור, לסייע, לתמוך, לעשות. באיזשהו מקום בתוכי הרגשתי חנוק, אבוד. נכנסתי לישי להדרכה, ופרשתי את תחושותי בפניו. ישי כהרגלו שותק, ועוד שותק, ועוד שותק. לאחר עוד שתיקה הוא מסתכל עלי ואומר לי: "אבי, לא עליך המלאכה לגמור…" המשפט הזה מלווה אותי עד היום בכל עבודתי ובלי זה לא הייתי שורד. (אבי גולדשמיט) • מה שהוא לא ידע, ואני מתחרטת שלא אמרתי לו, איך המשפט הזה נתן לי כוח ורצון להגיע לאן שאני היום בכל מיני תחומים בחיים. כי בסופו של דבר, שתי המילים האלה להסתדר ולהצליח מלוות אותי תמיד. כאילו הייתה לו נבואה שאני אצטרך אותן בהמשך בכל מיני מצבים שיהיו בחיי החדשים בארץ ישראל. כשאמרתי לו שאני מאוד מתגעגעת להוריי הוא מיד שאל "מתי את רוצה לטוס?. ישי רק ראה את הדברים הטובים שבי, היו לו עיניים שרק חיפשו את הטוב, היום אני יודעת שזו הייתה הדרך שלו. הוא היה רגיל להסתכל רק על הטוב, לראות את הבן אדם שמולו, להתבונן בו כמה דקו ת, ולהוציא מהפה בדיוק את המילים הנכונות בזמן המדויק. תמיד היה עם עין טובה. באחת הפעמים שמעתי אותו אומר שאפשר ללמוד מכל בן אדם אפילו שאתה לא מסכים איתו, או שהוא שונה ממך…כמה נכון, איזו דרגה! (דפנה ליפשיץ) • לפני קצת יותר מחודשיים הייתי אמורה להיפגש איתך בשפ"ח, כשבסוף מסיבות טכניות קבענו להיפגש אצלך בבית. יצאתי לפגישה, פגישה לא קלה, שכן אני רציתי להגיד לך שכרגע אני לא אוכל להמשיך בשפ"ח. כל הדרך בכיתי ותכננתי מראש מיליון פעמים את מה שאני הולכת להגיד. כי ידעתי ב תוכי שההחלטה נכונה אבל לעזוב אותך ואת השרות היה אחד מהדברים הכי קשים לי בחיים היום… אחרי שדיברנו קצת על החיים. התחלתי לדבר ולהסביר לך למה אני זקוקה לעזוב: מלא ילדים קטנים, נסיעות מאוד ארוכות… אבל הכי חשוב מהכל הסברתי לך שבמשך 12 שנה בעלי ליווה אותי בכל הדר ך, והיום הוא הוא צריך שאני אלווה אותו במה שהוא רוצה לעשות ושאני אהיה במקום עבודה יותר קרוב • נפגשתי איתו בפורום פגיעות מיניות, נושא שהיה קרוב לליבו, הוא היה יושב ומקשיב ובסוף תמיד כולם שאלו אותו מה הוא חושב. (שפרה קלמנוביץ)

9