בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

ישי : ולא רק זה. זה מוסיף הרבה פעמים - כשהוא מגלה שהבעיה היא מפלצת או הבעיה היא דינוזאור או הבעיה היא כל דבר מהסוג הזה, ואנחנו שואלים "מה הוא עושה לך? מה הוא מנסה לעשות לך? מה הוא גורם לך? ומה אתה גורם לו ומה אתה עושה איתו?" - זה מעלה חיוך על פניו. יש בזה הומו ר, והומור זה סם בריאות מאוד חיובי . שלמה : זה מלא הומור כי זה מכניס... מה בעצם קורה באותו רגע? זה משעשע, נכון? יש פה מין משחק. אני חושב לעצמי, זה אפילו קצת כמו... יש פה קורת רגע של קורת רוח, להסתכל ישר - ישירות או ישר בתוך העיניים של אותה מפלצת. ואפילו לרקוד איתה בחדר . ישי : בחדר - לצייר אותה, לקמט אותה, לקרוע אותה, לשרוף אותה, לדרוך עליה. לעורר בדמיון, להקטין אותה, להרחיק אותה. כל אקט שנעשה, כל פעולה שנעשית נעשית לגביה - מגבירה את השליטה שלי או של הילד על המפלצת. כי אם הוא מקמט אותה אז זה נותן לו תחושה של מסוגלות, של יכולת . שלמה : זה גם חוויה של השפעה ושל בחירה. וגם יש פה איזה שעשוע. זה כמו איזה מין פארק שעשועים שאפשר פשוט לתת לחרדה בעיטה ושהיא תתגלגל במגלשה .

ישי: זה מגחיך אותה הרבה פעמים .

שלמה : כן, מגחיך. נכון, וגם נותן תחושה שאם הרגע - זאת אומרת אני אמנם הרגע ידי על העליונה, אבל גם אם מחר אני אפגוש אותה והיא תהיה ידה על העליונה, אני כבר ראיתי אותה מגוחכת אתמול. אני כבר יודע שיכול להיות לי איתה יחסים שמאפשרים לי לחיות .

שפה נרטיבית ביום יום

שלמה נדלר : זה סוג של עבודה מאוד עדינה, אבל אני שואל את עצמי - האם יש רכיבים או מושגים מרכזיים מתוך הגישה הזאת שאפשר פשוט להטמיע בתקשורת הרגילה ביום יום שלנו עם הילדים? רבי ב' חיידר' עם תלמידים, מורות עם תלמידות? האם אפשר לסגל שפה נרטיבית לא כטיפול אלא פשוט כשפה מגדלת ? ישי שליף : אני חושב שספרות הילדים מלאה בזה, ולא רק ספרות שנכתבה על ידי פסיכולוגים. אני זוכר כשהילדים שלי היו קטנים - הזכירו לי את זה לאחרונה - היו לנו סיפורים על עכברון פפרוני. עכברון פפרוני היה עושה בלגן בחדר והייתי מספר להם סיפורים מחיי היום יום שלהם, מההווי שלהם. האפשרות להסתכל על זה ולהתבונן על זה הופכת את הספר לשפת יומיום בין ההורה לילדים .

האפשרות לשאול שאלות, לא להניח הנחות - זה עיקרון שניתן מאוד לקחת אותו למורה או לגננת .

שלמה : פשוט לשאול "למה התכוונת כשאתה אומר כך וכך ?"

ישי : הרבה פעמים יש תשובה נכונה ויש דרך להגיע לתשובה הנכונה. כשהילד עונה תשובה לא נכונה אז הוא מקבל "לא" - במקום לשאול אותו "איך הגעת לתשובה הזו?" ואז מגלים דברים מדהימים, ידע חיים מדהים של ילדים. יכול להיות שהדרך הייתה נכונה והחשיבה הייתה טובה והתשובה פשוט נפ גשה במשהו, או באמת יש לפעמים תשובות אחרות .

50