בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל
לא זוכר, אבל המצלמה שהתמקדה בכפות הרגליים של הנשים הרוקדות החזירה אותי לסבתא לאה שלי, הן היו נראות בדיוק ככה. זה מחזיר לי את הקשר בין הזכרונות האלה ובין התרבות שבשבילי היא תורת חיים, ורגש ההמשכיות. זה שריד לחוויה שלא ממש שרדה, אולי רק אצל זקנים, שהילדים שלהם בוודאי כבר לא שומרים תורה ומצוות, ויש לי את הזכות להיות בעצם חלק מזה, חלק משרשרת הדורות. אני לא זוכר אם זה מה שעניתי לו אז אבל זה מה שאני מרגיש היום . כן. וגם חלקתי את החוויה הזו - בכנס מקובל לעשות אוהל, ו היה אוהל תרבות אבוריג'יני, ואני התעקשתי לעשות אוהל של יהודים, ואנשים ניגשו אליי והתוודו על חלק יהודי בביוגרפיות שלהם. ביקשתי מג'ין לחלוק איתי את ההנחיה של האוהל הזה . זה כל כך עמוק אצלך, לא לחשוש מהיכרות ומפגש. להעמיק את הזהות דרך המפגש עם האחר, לא להיות מאויים מן המפגש . השאלה הזו גורמת לי לחשוב על הרב שלי, הרב אביעזר וולפסון. היה גר בסביון, ארגן חוג יהדות לבר מצווה, הוא יצר קשר עם נשות בית הכנסת והציע טורניר שחמט נגד כולנו ובאמת ניצח את כולנו. אז הביא מבני ברק מישהו ללמד אותנו, איזה בחור חבר'מן עם אוטו טרנטה שעזרנו לסחוב כי הוא נתקע תמיד . הוא אמר לי שנים אחר כך שהוא לא חשב להחזיר אותנו בתשובה, רק שחשב שמסביון ייצאו אנשים משכילים, ולא רצה שיהיו "אנטי" , ובסוף באמת היו כמה משפחות שחזרו בתשובה . הוא הגיע בעצמו מהאצולה של יהדות אנגליה, קרית וולפסון בירושלים על שם דוד שלו, היה נו סע לסקי כל שנה בחורף, היה לומד משניות על ה מעלית של הסקי , ואז עושה סקי. זו היתה הדמות החרדית הראשונה שהכרתי. כששאלת את השאלה הזו חשבתי גם על הפעם שבה הרב וולבה בא לבקר אותי בבית. זה היה באירוסין של אחותי שהתחתנה עם בחור מבאר יעקב, והוא הגיע ודקלם שיר ביוונית עתיקה. הוא היה מקפיד על קלה וחמורה, והיו לו פיאות שחשבתי בהתחלה שהן שיער ארוך כי לא הכרתי פיאות, ומצד שני הוא מ גיע לאירוע ומ דקלם שירים ביוונית עתיקה . כלומר נסעת כדי ללמוד משהו חדש ומצאת את עצמך חוזר לתובנות לגבי החזרה בתשובה שלך .
אולי חיפשת את החיבור הזה .
אולי חיפשתי, אבל רק בשלבים מאוחרים יותר הכרתי בחיפוש הזה. ככה הייתי די חניוק. עד היום אני לא מטלטל מרשות לרשות בשבת אפילו במקום שיש עירוב. את המפתחות אשתי לוקחת.
דינה
איך בעצם מצאת את עצמך עם "מזרוחניקית", מישהי מבית דתי- לאומ י ?
אני לא חושב שזו הנקודה... (צוחק). פעם הלכנו אחותי וגיסי, אחיה וגיסתו ואני ודינה והתברר שבשלושת הזוגות כולם מהנדסים וכולם עם שורשים אנגלוסקסיים. כלומר, יש הרבה דמיון. אבל איך הגענו? היינו צריכים לעבור הרבה כדי להגיע אחד לשני. דינה היתה בת 29 ואני שנתיים צעיר יותר . בדיעבד, כשפירטנו את הדברים לערכים ולתרבויות, אנחנו מאוד דומים. ה תרבות ה אנגלוסקסית זה עמוק עמוק בתוכנו, איך שרים ברכת המזון, איך שרים הבדלה, איך שרים אדון עולם ויגדל אלוקים חי .
אבל איך אתה ידעת? לא גדלת בבית דתי.
נכון, אבל אמא שלי היתה הולכת לבית כנסת כל שבת, והייתי הולך איתה. הייתי יושב ליד מישהו בבית הכנסת, מוסיקאי שלימד אותי. גם ברמה של ערכים ציוניים , אמא שלי ואבא שלי כולם היו שייכים לתנועת
32
Made with FlippingBook Learn more on our blog