בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

לכתוב בשיטה עיוורת (שאלמלי כן הטקסט הנוכחי לא היה נכתב מן הסתם לעולם...) (חיה גרשוני)

• אני זוכרת אותו פותח פגישה למחרת אסרו חג של סוכות: "זהו. אחרי החגים פה! איזה דברים אמרנו שעושים אחרי החגים?" וזהו. הוא עשה. מיד. (חיה גרשוני)

• לא תמיד ראינו את הדברים עין בעין. היו אתגרים מורכבים שליוו את שנות היסוד שלנו. אני זוכרת שבשלב כלשהו הבהיר לי כי אם המכון נשאר באותה מתכונת במשך שנה שלמה זה אומר שנסוג לאחור: "כל הזמן צריך להתקדם" הבהיר. (חיה גרשוני)

הנהגות, עצות והכוונה מקצועית

- כאשר הבעיה אינה הבעיה. זה עשור שהמשפט הזה מלווה אותי במפגש עם בני האדם. עם שאלות אבחוניות, מערכתיות וטיפולית. זכרי, הבעיה המוצגת אינה בעיה, אל תדעי, הסכימי לא לדעת. תשאלי שוב. התשובה אצל מי שעומד מול לא אצלך. לווי אותו עם הפנס בדרך החשוכה, היא חשוכה לשניכם . (דנה כספי סן) • באחת מהפגישות של הקבוצה הנרטיבית, ישי פנה אלי ישירות ואמר: "יש אנשים שפחות מתחברים למילים", ופתח בסיפור כהרגלו. בסופו פנה אלי: "אם אין מילים את יכולה להשתמש בתמונה שעולה לך". בעל קבלת פרס על מפעל חיים בכנס באילת, ישבתי בסלון ביתי פתחתי את הזום כדי להיות מרחוק ברגע המרגש הזה. ישי מתחיל לעלות על הבמה וכל מאות הפסיכולוגים היושבים בקהל נעמדי ם ומתחילים למחוא כפיים. לפתי רעש מחריש אוזניים: "פם! פם! פם!" חשבתי שיש בעיה בחיבור. לקח לי כמה שניות שהרעש הוא רעמי הכבוד שמלווים אותו בעלייתו מעלה על הבמה. מאות פסיכולוגים עומדים במקומם ומואים כפיים בקצב שמתאחד לקול אחד ויחיד. פם! פם! פם! וישי עולה מעלה על הבמה מלווה במחיאות כפיים רמות, וכבוד גדול. וזוהי התמונה שאני מחזיקה כעת. תמונה של דרי מטה עומדים ביחד ומריעים ומוחאים בקול רעש גדול, ומלווים אותו בדרכו האחרונה מעלה. ימין פוגשת שמאל מאחדת ניגודים כמותו. מתפללים ומאמינים שיתקבל במחיאת כף על ידי דרי מעלה על כל חיבור שחיבר ימין ושמאל, ניגודים גדולים המתחברים באיש גדול אחד, שזו היתה עבודתו באמת ובאמונה ובחיבור. (דנה כספי סן) • תמיד רצינו לשמוע מה יש לישי להגיד. תמיד היה לו משהו חכם ושונה ועמוק להגיד. הוא היה אוהב אדם ועם עין טובה. יש משפט שלו שהולך איתי כשהתאמצנו מאוד להתאים ולבחור הרצאות: למה אתם שוברים כל כך את הראש, אתם לא תוכלו לרצות את כולם. (מיכי גרינשטיין)

16