שבתאי | סיפורה של משפחה
טעימות מזיכרונות הילדות של עיינת: מי לא הרגיש את מטעמי הנפש עם פתיחת דלת הבית של סבא וסבתא - בית הוריי? אמא תמיד תפתח את הדלת במאור פנים כאילו פעם ראשונה אחרי זמן ממושך שלא נפגשנו. ככה זה... במעשים קיבלנו הלכות עולם. למדתי מאבא, כשהיה מעיר אותנו...- ”לקוקולם” את החריצות אחרי שכבר השקה את הגינה, הכין פרוסות עטופות בנייר עיתון, ארגן את הבית ושטף את הרצפה... ומה לא בעצם?! מתוך כך, בלי להרגיש התמלא יומי בנגינה, תזמורת, ספריה, מועצת נוער, מועצת תלמידים, בני עקיבא והתנדבות - לימוד ילדים שמגיעים ממשפחות איך לא אזכיר את , נדיבות ורגישות לסביבה קשות יום. אז אם כבר הפעילויות הרבות של אבא ואמא כמובן מאחורי הקלעים, שהדף לא יכול להכיל. לדוגמא: הפעלת מועדון הקשישים, בר מצוה קהילתית קבלת האחר ההדדי בין ההורים, הכבוד ועוד. מבלי לדבר היה זה . נחת והקשבה ודעתו, מעולם לא שמעתי הרמת קול. הכול מתוך גם מתוך יום של עומס עבודה ושליחות. היה זה ההתייחסות האישית אבא שמתקשר ודורש בשלומי ומבקש שאשאיר מחברת שיעורי בית , עם שיחות תומכות קשובה ומכילה פתוחה... ואמא שתמיד הייתה וגיבושה. אולי זה כיון - הדאגה למשפחה והכי הכי חוסן ומייצרות שאמא הייתה בת יחידה ואולי לא? הטיולים המשפחתיים, תזכורות בימי הולדת, השבתות של ביחד, שירים וכל כך הרבה חוויות מגבשות ובעיקר שמחה. זכור לי פעם שהמדריך שלי בבני עקיבא בזמן של לחץ להצטרף לפעילות גיבוש שאל: “משפחה או חברים”? הסתכלתי עליו ותמהתי, בזה הוא מנסה לשכנע אותי? ברור שמשפחה. עוד כל כך הרבה ערכים זכיתי ללמוד מבית הוריי, כולם נלמדו מתוך מעשה מייחלת לעצמי להעביר הלאה במעשיי לילדיי, יוצאי ופחות מדיבורים. חלציי ותלמידיי. ילוו אותי באמונה ובניגונים סבא סאלח ב”ואתה שלום...” וסבתא סלימה מרימה את ידה ומברכת את כל בני הבית , ממלמלת תפילה חרישית והמסירות של ממה, שאת יומה החלה מהנץ החמה, כשריחות הבית מספרים טעמי מטבח ומלווים כל צעד עד ליל.
דורות – סיפורה של שמלה 4 את השמלה הזו לבשה מרים בילדותה וכשהגיעה , השמלה עברה אליה ואח”כ לבתה 8 עיינת לגיל יסכה וממנה, בע”ה, תעבור לימים לנינה אחינועם, זה מה שנקרא שמלה נוסטלגית.
כל אחד מן הילדים ניגן בכלי נגינה אחר. עינת – בקסילופון
עם סבא סאלח וסבתא סלימה
71
Made with FlippingBook flipbook maker