שבתאי | סיפורה של משפחה

זיכרונות ילדות

פניתי אל ארבעת ילדיי היקרים: ארנון, עיינת, איה ודוריתי וביקשתי שכל אחד מהם יעלה מספר משפטי חוויות וזיכרונות מימי ילדות.

ימי הילדות של ילדיי היו משופעים בזיכרונות מחצר ביתנו. היה לנו עץ תות ענק בקצה החצר, על ענפיו בנינו “בית על העץ” וממנו השתלשל חבל עד עץ הפקן שעליו תלינו “אומגה” תלויה בגלגלת... אטרקציה בחצר.

ואלה זיכרונותיו של ארנון מימי הילדות:

אל תמונות הילדות, אל המקום שעיצב 55 “לחזור בגיל את חיי. אל ימי ילדות ונערות שנבנו מתוך אלפי רסיסים של דמויות ומצבים - ומה שביניהם. הורים עסוקים מאוד בהוראה, בעזרה ובנתינה אין סופית לכל דורש ונצרך. להיסחף אל המציאות הזו ולשכוח את עצמך שם, בין צעדה’ ל’קייטנות’, בין בר מצווה למעוטי יכולת ׳ אירגון לבין שקיות אוכל שנשארות בימי שישי, תלויות על שער ביתנו, “מישהו כבר בטח יאסוף לשבת”, אומרת אמי. בין קיפול עיתונים וחלוקתם ובין תליית שלטי שלהבת / נר. בין מערכות בחירות חמות והצלחות גדולות עם חיוכים וסיפוק ובין הפסדים ואכזבות ועצב גדול... והכל עם אקורדיון ביד ו’שיר’ שבועי משתנה... עם מחבט וכדור טניס או עם מקל גולף ומשחק עם אבי. בין הערצה להוריי לבין אהבה כפשוטה, אבל... הכי הכי אהבתי את הים והדייג, השקט ואוושת הגלים ומשם

חזרה הבייתה ברגל למקום הבטוח, אל ‘ממה’, סבתי עם האוכל שהייתה שומרת רק לי. פייר מתגעגע אליה בדמעות. עשרת 3 הרוגי מלכות אור עקיבא”.

סיפור כריתת ה”טחול” . נהגנו לצאת לחוף האקוודוקט 6 יום שישי. בסביבות גיל לפני כניסת השבת. בשעות אחה”צ המוקדמות, שלחתי את ארנון לקנות עיתון לשבת מהדוכן של רחמוט, מוכר העיתונים. כנראה שארנון התלהב להשלים את המשימה ובדרכו לחנות, פגעה בו מכונית והוא הובהל ע”י תושב מקומי לבית החולים “הלל יפה” בחדרה, שם נאלצו לכרות לו את הטחול.

תמונה משפחתית

70