שבתאי | סיפורה של משפחה
והדברים של איה “את היית הלב הטוב והחכם של המשפחה”
ממה שלנו, אני לא יודעת במה להתחיל. האם להתחיל בזה שנרצחו כמעט כל בני משפחתך בשואה - ההורים שלך והאחים שלך ונשארו רק לייזר ז”ל ונחמן יבל”א שני אחייך התאומים וגם בת דודה אחת - רטסי, אותה מצאת רק לפני כשלוש שנים. האם לספר על זה שאחרי שאיבדת כמעט את כל משפחתך שרדת את אימי השואה, את מחנה אושוויץ, את הכדור ברגל, שירו בך כשניסית לברוח מהמחנה? איך יום שואה היה בשבילך היום החשוב בשנה ובשבילנו, כעת, כנראה שזה יהיה יום אזכרה נוסף שלך. או האם לספר על זה שעלית עם אמא שלי מרים (“מרים סורי”, כמו שקראת לה), הבת שלך. שלבד גידלת אותה. לבד בלי שהזדקקת לאיש. ללא בעל. ללא תמיכת רווחה או ביטוח לאומי ומבלי שביקשת עזרה מאדם כל שהוא. ולא שגידלת אותה כילדת מצוקה. נתת לאמא הכל. התגאית בזה שאמא תמיד הייתה ילדה יפה. לבושה יפה. למדה ועבדה, כשאת נמצאת שם מאחור. עובדת קשה בכל עבודה שצריך. בלי להתעצל. כדי שיהיה לאמא הכל. עזרת לה לבנות את ביתה עם אבא. ואחרי הדאגה לאמא, לא הרפית והמשכת אלינו, לנוני, עינת, דוריתי ולי. כשאמא ואבא עבדו, את היית שם בשבילנו. הכנת לנו ארוחת צוהריים כשחזרנו מהגן ומבית הספר. כיבסת. הקשבת. חיבקת והענקת לנו הכל. ליווית אותנו בלימודים ובחתונות עם עינת של נוני, בועז של עינת, יקי שלי ואריק של דוריתי, עד שגם לנו נולדו ילדים וגם אז המשכת. הילדים שלנו ממה. הנינים שלך כבר הרגישו את כל הטוב שוטף 12 רק בן שהענקת לנו והם החזירו אהבה. שנירי, לך ידיים כל ערב שבת, לפני האוכל, כשכבר לא קמת כשהייתה רק בת שנתיים שלוש, הייתה . צופיה, לבדך רודפת אחרייך ונותנת לך את התרופות לפה כי רק היא יכלה לשכנע אותך לקחת תרופות, כשאנחנו לא הצלחנו. טמירי ונויה למרות שהתעקשנו מאד. אולי התעקשנו מדי. בני השנה הניחו את ראשם עליך, כאילו ידעו שאצלך הם בטוחים. שאפשר לסמוך עליך, שתדאגי להם וגם, כמובן נהוראי, אריאל, שני, יהב, גאיה, ליה ונעמה, כולם כולם היו שלך. יש כל כך הרבה לספר עליך. את עולם ומלואו. אבל ממה, רק תדעי, שאהבנו אותך מאוד מאוד ושאמא ניסתה הכל בבית החולים, גם כשלא היה עוד סיכוי ביקשה שיתנו לך עוד מנות דם ודרשה עוד ניתוח וניסתה וניסתה ורבה עם כל הרופאים בשבילך, כי למרות שהרופאים אמרו לפני שבועיים וחצי שאין סיכוי, ראינו שהגוף שלך נלחם. גוף חזק, למרות הסבל והייסורים שעברת. הוא לא רצה ללכת מכאן. ממה, את היית הלב הטוב והחכם של המשפחה. ככה נזכור אותך, כמרכז של חיינו ולעולם, לעולם לא נשכח אותך. אוהבת אותך מאד. איה
155
Made with FlippingBook flipbook maker