שבתאי | סיפורה של משפחה

מצעד החיים / המסע לפולין 4/2007 / כ”ז בניסן תשס”ז

בתקופת כהונתי כסגן ראש עיר, הוזמנתי להצטרף למשלחת תלמידים מכיתות י”א - י”ב בעיר למצעד (בתוך המשלחת היו גם תלמידי י”א – החיים בפולין . הביקור י”ב מבית ספר “האופק”, אותו ניהלה מרים) במחנות הריכוז אושוויץ, טרבלינקה ובירקנאו הותירו רושם עז, נורא ומרגש. מרטיט ומטלטל. למשלחת נלוותה ניצולת שואה והד”ר גרא מוחמד, רופא ממוצא מוסלמי, מקופת חולים כללית בעיר. הביקור היה קשה מאד. המראות היו נוראיים. “תערוכות” הנעליים, הפרוטזות, השיניים התותבות, חדרי התאים בהם שכבו היהודים, ממתינים למר גורלם, תאי הגזים - כל המראות הללו הותירו בקרבנו זיכרון בל יישכח על סבלם של בני עמנו שהובלו כצאן לטבח בתקופת השואה. בשיאו של הביקור, נערכה בכ”ז בניסן, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, צעדה שיצאה ממחנה הריכוז 10,000 - אושוויץ - לבירקנאו, שם נערכה עצרת של כ איש שהגיעו מכל רחבי העולם להשתתף ביום הזה. שירה אדירה ליוותה את הצועדים. “עוד אבינו חי”, “עושה שלום במרומיו” ושירי מולדת שבאו להדגיש את הניצחון שלנו כעם, ניצחון על מזימתם של הנאצים ועוזריהם להכחיד, חלילה, את עם ישראל. בשיחות שקיימתי עם התלמידים, עמדתי על כך, שיש לנו נחמה פורתא, בכך שמדינת ישראל קמה בעקבות השואה - לאחר אלפיים שנות גלות. כולנו שבנו מן המסע בהרגשה של חיזוק הקשר בין ה”אני” ובין עם ישראל. הביקור שלנו הוכיח: ”עם ישראל חי” - נצח ישראל לא ישקר” ”

156