שבתאי | סיפורה של משפחה

)30.12.2006( י’ בטבת תשס”ז הלכה לעולמה סבתא הניה, “ממה”

סיפור חייה של “ממה”, (כך נהגנו לקרוא לה), שרידותה מן השואה, עלייתה ארצה וכאן, גידלה את מרים בכוחותיה הדלים וזכתה לראות נכדים ונינים. כל אלה הובאו כבר לספר. 12-13 בעמודים דבריהם של ארנון ואיה בטקס ההלוויה מלמדים עד כמה היא הייתה אהובה ועד כמה היא היוותה גורם משמעותי שליווה אותם ואת ילדיהם, ניניה של ממה.

דברי הספד שנשא ארנון ביום ההלוויה

“היי ממה היקרה לנו מכל, נוף ילדותי, נעורי ובגרותי” שגידלת כל אחד את , שבהיותך ואף בלכתך היית סמן לכולנו. את התפללתי לשלומך והתפללתי גם לסוף ייסורייך. מאיתנו. האכלת אותנו. שרת לנו ואהבת כל אחד מאיתנו בדרכך המאוד מיוחדת. חינכת אותנו לביחד, לתת את הכל והראית לנו, שבכל אחד מאיתנו יש אין סוף של לתת.

איך יצאת מהשואה לבד, ערירית, הקמת בסבלך משפחה למופת. ניצחת את היטלר. אנו ההמשך והנצח והעדות לכך שנצח ישראל לא ישקר.

לפעמים צריך אדם להסתכל מהצד וללמוד. וממה, הסתכלתי עליך מהצד, הערצתי אותך, הבנתי את רצונותייך. למדתי ממך מה שאף טכנולוגיה או לימודים לא יוכלו ללמד אהבת אדם מה היא... למדתי את יופייך הפנימי, למדתי לסלוח, למדתי לתת את מה ששלי לאחרים. למדתי להסתכל על החיים בראייה רחבה. למדתי שתמיד כדאי לחייך. למדתי אבל לא הספקתי... לא הספקתי להקשיב. לא הספקתי לחייך מולך בפעם האחרונה. לא הספקתי להיפרד ממך כמו שרציתי. לא הספקתי שלום. לבקש את סליחתך. מקווה ששמעת בדרכך את שירי אלייך. הזזת את עינייך כאומרת לא הספקתי להודות לך. מעומק נשמתי. מקווה שתשמרי עלינו בדרכך שם למעלה. שלום לך ציפור כלואה. שלום לך סבתי האהובה. שלום לך מקווה שאת לא לבד. מייחל לסוף ייסורייך ומתגעגע. נעמת לנו מאוד ממה. נפלא ממני חיוכך בייסורייך, בהיותך בסבלך ובלכתך - קרבת אותנו אלייך. עוד ניפגש. ארנון

154