ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
305 | חולם, לוחם, מחנך
באותם ימים כיהן אהרון חייבי, ידיד משכבר הימים, בתפקיד ראש העיר. אהרון ואני היינו נפגשים לעתים קרובות בנסיבות חברתיות ולא אחת אף בהרכב זוגי. עתה עמד ידידי בפני הכרעה חשובה - מי ימלא את מקומי - ואני הוזמנתי לפגישה מיוחדת בה אמליץ על המועמד המועדף. התלבטתי קשות, על אף דעתי הנחרצת על שני המועמדים. לא פקפקתי כלל שנה לגוב 11 בעדיפותו הפדגוגית של אלי כהן. מנגד, לא שכחתי איך נכנסתי לפני האריות, כשרוב האריות עדיין היו בבית הספר. כשקיבלתי את תפקיד הניהול, הייתי מבוגר בשנים רבות מהמורים האחרים ובעל וותק משמעותי לעומתם. חששתי שבחור צעיר כאלי, עם ניסיונו המועט, לא יצליח לעמוד איתן מול אריות ותיקים ועתירי ניסיון בהכשלת מנהלים. היה לי ברור שאלה יסרבו בתוקף לקבל על עצמם את מרותו. ידעתי שבנימין ולר נחשב כאוטוריטה בחבר המורים בזכות הוותק וגם הודות לתפקידו כיושב ראש ארגון המורים. ומאחר שבית הספר שעזבתי היה יקר ללבי וחששתי שמנהל לא מוצלח יביא לקריסת מפעל חיי, בסופו של דבר היה לי ברור שבנימין ולר הוא הערובה לשמירה על המסגרת שיצרתי בעמל רב. מכאן, כבר היה ברור מה אומר למר חייבי. כאשר הגעתי לביקור בתיכון כעבור חודשים מספר והתעניינתי אצל ולר איך הוא מסתדר בתפקיד, ענה "מסרת לי מכונה משומנת היטב והיא ממשיכה לפעול כמו תחת הנהגתך". תשובה דומה קיבלתי גם מהמורים אליהם הפניתי את השאלה. רק אז נרגעתי מייסורי המצפון שליוו את ההמלצה שלי בפני ראש העיר. חיים שכאלה ביום הלימודים האחרון שלי בבית הספר פנתה אליי עודדה והזמינה אותי למסיבת הסיום. בדרך אגב הוסיפה שכדאי שאבוא עם מרים. כמו תמיד סמכתי לחלוטין על עודדה ולא שאלתי דבר לגבי התוכנית הצפויה. מקולות שירה ששמעתי בעוברי במסדרונות הבנתי שהמקהלה מתעתדת להופיע, אך מעבר לכך לא ניכרה כל תכונה מיוחדת באוויר ואני סברתי שהיום בו כהונתי תגיע אל סופה יהיה ככל הימים בתיכון העירוני של אשקלון. כשהגעתי הביתה מצאתי בתיבת הדואר מעטפה עליה זיהיתי מיד את שמו וכתב ידו של ידידי הטוב ישורון. מרים, שעדיין הטיבה לקרוא בלי משקפיים, התנדבה להקריא בפניי את הכתוב ואמרה שהמכתב נשלח מבית הכנסת ישורון המבקש מאיתנו להרים עבורו תרומה, ומיד זרקה את האגרת לפח.
Made with FlippingBook Digital Publishing Software