ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

משה קניג ד״ר | 304

11 פרק מחשבות על פרישה ובעיית היורש

עמדתי בפני החלטה חשובה: לפרוש לגמלאות או 65 עם הגיעי לגיל להמשיך לעבוד שנה נוספת. החלטתי לפרוש. הייתי עייף ושחוק מניהול בית הספר על פי דרישות הרפורמה. אהבתי את עבודתי והיה לי צוות מורים עימם בניתי עם השנים יחסים של ידידות. במרבית הנושאים שעלו על סדר היום הגענו לתמימות דעים. מה שהניע אותי ללא ספק לקבל את ההחלטה היתה הרפורמה. כבר באמצע השנה הודעתי לעירייה על פרישתי. גם את חבר המורים הבאתי בסוד החלטתי. בהיוודע החלטתי ברבים, התחילו לקום מועמדים לרשת את מקומי. דווקא סגני, מר שפרן, לא ראה את עצמו כמועמד לניהול ובחר להמשיך בתפקיד הסגן. הוא העדיף את אזור הנוחות ונרתע מהעול הכרוך בתפקיד שלי. אני ראיתי בעודדה את היורשת הטבעית. הצעתי לה את הירושה, אבל היא דחתה את הרעיון. התמסרותה לציור הביאה אותה לצמצם את היקף עבודתה בבית הספר. מחלקת החינוך של העירייה סברה שהמועמד הראוי הוא אלי כהן, בחור צעיר ומוכשר, בעל תפיסה חינוכית מתקדמת. בשנת עבודתי הראשונה בבית הספר, קיבלתי אותו לתפקיד המורה לצרפתית. בשנותיי האחרונות באשקלון הוא עזב לטובת ניהול בית הספר המקיף בקרית מלאכי. אלי היה בעל תואר שני מאוניברסיטת סורבון והוכיח עצמו היטב בתפקידו כמנהל. המתחרה של אלי היה מר ולר, מורה בבית הספר ויושב ראש ארגון המורים העל יסודיים. מר ולר הגיש את מועמדתו לתפקיד וזכה לתמיכת כל מוריי הוותיקים. אני ראיתי בו אדם מוכשר, אם כי להרגשתי, הזניח את עבודתו כמורה. שיעורי המתמטיקה והפיזיקה שהעביר היו טובים, אך הוא מעולם לא עשה כל מאמץ לשפר את שיטות עבודתו ולא היה מתכונן לשיעורים. הוא ידע את החומר שעליו להעביר משיגרה של שנים רבות, אך לא השקיע בקידום ובהצלחת תלמידיו. מר ולר בעיקר דאג להרוויח הרבה כסף, לכן, לצד ההוראה במשרה שלמה, קיבל על עצמו את התפקיד בארגון המורים ואף לימד שיעורים פרטיים. כשהוא כה עמוס עבודה, לא נותר בידיו זמן לדאוג לשיפור עבודתו בכיתה, או לקידום תלמידים מתקשים.