ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
293 | חולם, לוחם, מחנך
10 פרק המשפחה בתקופת אשקלון
התפתחויות משמעותיות חלו בחיי המשפחה בשנות אשקלון שלנו. שלושת ילדינו נישאו ואף נכדים נולדו לנו. כשהגענו לאשקלון היו לנו שלושה ילדים רווקים, ולראשון לציון חזרנו כסבתא וסבא לארבעה נכדים. דוד הראשון שמצא את בחירת ובחיר לבו היה, מטבע הדברים, דוד הבכור. גאולה היתה אהבתו הראשונה עוד בבית הספר היסודי. לצערו, אז היתה האהבה חד צדדית. לאורך השנים למדו גאולה ודוד באותן מסגרות אך לא היו בקשר קרוב. עם סיום לימודיהם נפרדו דרכיהם, עד שביום גורלי אחד באוניברסיטת ת"א, נערך המפגש המחודש. אז, בתקופתו הסטודנטיאלית, היה דוד נוסע על הווספה שהיתה שלי ועברה אליו. יום אחד הוא הציע לגאולה טרמפ הביתה, ומאז הפכה הנסיעה המשותפת לעניין שבשגרה. כך, על מושבי הווספה, התפתח ולבלב הרומן. בהיותו סטודנט נטול כישורי ואמצעי בישול, דוד ביקש להמשיך ליהנות ממטעמיה של מרים, על אף שכבר לא גר איתנו בבית. מי יכול להאשים אותו על שהאוכל בקפטריה לא ערב לחכו אחרי שהתרגל למעדניה של אמא. בכל יום שישי מרים ואני היינו עושים את דרכנו לראשון לציון עמוסי סירים שמרים מילאה בכל הטוב שמטבחה הפיק. כדי שנוכל לספק לדוד את מנת הקולינריה השבועית, קנינו לו מקרר חשמלי ומילאנו אותו כל שבוע באוכל טרי. יום אחד ביקש בננו שנתחיל להגדיל את האספקה השבועית, כי המנות הנוכחיות לא מספיקות לשניים. זו היתה דרכו לספר לנו שהטרמפים על הווספה איחדו את שני הלבבות. היינו מרוצים מבחירתו של דוד, וכנראה כך היה גם עם הוריה של גאולה. מדוד שמענו פעם שכאשר היה במילואים, קיבל אצל הוריה של רעייתו טיפול ברמה ההולמת את פועלו של הוועד למען החייל. בפרוץ מלחמת ששת הימים, היה דוד מגויס. יום לפני כן, קיבלנו הודעה מגאולה שהוא נמצא ביד חנה וניתן לבקרו. הגבול הירדני השתרע אז במרחק קצר מכפר יד חנה, ואנו כמובן חששנו עד מאד לשלומו של החייל שלנו. בבית הספר
Made with FlippingBook Digital Publishing Software